הספר של שכתב <mark>רן גלוזמן</mark> מיוחד מאוד. הוא מורכב משלושה סיפורים קצרים שכל סיפור שונה לגמרי מהסיפור הקודם.
בסיפור הראשון אשה מפרה את השגרה של זוג צעיר ומשגעת להם את השכל בעיקר לגבר.
הסיפור השני הוא לדעתי מופת של כתיבה ספרותית
הסיפור השלישי הוא נהדר מרתק מאוד וכתוב בצורה קריאה.
התחברתי לספר הוא קריא יש בו הומור ורצינות במינונים מתאימים.
הסופר קורץ לקורא ומהתל בו וגם בכל סיפור יש הפתעה ושינויים בזמנ

סיפורה של משפחה הגרה בתל אביב. אבא אימא ובן קטן. האבא שאני לא בטוח ששמו מוזכר עובד כארכיטקט. האימא פרילנסרית והבן הקטן עידו.
כבר בתחילת הספר יש דפיקה בדלת. מי שהוא נכנס לבניין בלי רשות והפר את השגרה. הדמות הזו מתבררת כאדם שהבית בו גרה המשפחה היה בעבר ביתו. הדמות היא חסרת בית ולדעתי היא נוגעת ללב. דמות זו מלמדת אותנו על ההומלסים הרבים החיים בתל אביב לצד אנשים רגילים שעובדים ומשלמים מיסים. בספר מו