מייקל שלנברגר, זוכה פרס "גיבור הסביבה" של מגזין "TIME" לשנת 2008 ונשיא הארגון "פרוגרס סביבתי", לא מפחד יותר לומר את האמת: ההתחממות הגלובלית איננה מסכנת את עתיד העולם. התנועות הירוקות משקרות לכולנו שאסון מתרגש ובא והשקרים שלהם גובים מחיר כבד. המאמר בו חשף שלנברגר את התרמית ופורסם לרגל הוצאת הספר בבמה הקבועה שלו במגזין פורבס, הורד מהאוויר לאחר הפעלת לחץ מצד ארגונים ירוקים. אבל נסיונות ההשתקה לא הצליחו. יממה בלבד לאחר הוצאתו, הספר הפך לרב-מכר, דורג במקום ה-7 ברשימת הנמכרים של אמזון, ולאחר יומיים אף יצא במהדורה שנייה. שלנברגר נלחם עבור הסביבה מאז שהיה בן 17, אבל במהלך שנות פעילותו גילה שהוא לוקח חלק בתרמית הגדולה של המאה ה-21: בהלת שינויי האקלים. ב"אפוקליפסה אף פעם" הוא מתאר כיצד פעילים אנטי-הומניסטים הצמאים להשפעה פוליטית, כסף ותהילה מכרו לכולנו שאם לא נפסיק להוליד ילדים, לאכול בשר ולפתח את הכלכלה – העולם עומד להיכחד. ב"אפוקליפסה אף פעם", שלנברגר מנפץ את כל המיתוסים של פעילי הסביבה, תוך התבססות על ניסיונו הרב ועל מחקרים מדעיים מובילים מהאוניברסיטאות הנחשבות בעולם. שלנברגר מפריך את הטענה כי בני אדם מובילים ל"הכחדה המונית", חושף שפליטת הפחמן ירדה ברוב המדינות המפותחות ונמצאת בירידה מתמדת, שמניעת מגפות עתידיות דורשת יותר חקלאות מתועשת ופיתוח קפיטליסטי, וכי המדיניות שמנסים לקדם הארגונים הירוקים פוגעת בסביבה וגורמת להזנחה של בתי גידול ולשריפות ענק. בתחילת דרכו, שלנברגר שיתף פעולה עם תעשיית השקרים בגלל שחשב שזו תעזור לו לקדם מדיניות ירוקה שהאמין בה, וגם בגלל שפחד כי גלגלי ההשתקה של התנועות הירוקות ירסקו את חייו. אולם, לאחר ששם לב שבתו המתבגרת וחבריה הצעירים חי בחרדה קיומית בגלל אותה התרמית – לא יכול היה לשתוק יותר. "אפוקליפסה אף פעם" נועד עבור כל מי שמוכן להילחם על הסביבה, הרווחה האנושית והאמת. "ספר חשוב מאין כמוהו. בדפיו התוססים, מייקל שלנברגר משתמש במדע בשביל לחלץ נושא הטבוע בתוך אי-הבנה ופלגנות פוליטית. המסר שלו מרענן: אם חששתם לעתיד העולם, התעודדו ואזרו אומץ!" - ריצ'רד רודס, מחבר "יצירת הפצצה האטומית" וזוכה פרס הפוליצר "זה אולי הספר החשוב ביותר על הסביבה שנכתב אי פעם" - טום וויגלי, מדען אקלים ואחד מאבות מדעי האקלים המודרניים. "אם יש כבר אחד שלמדנו ממגפת הקורונה, הוא ששאיפות חזקות וקיטוב פוליטי מביאים לעיוותים מדעיים, מדיניות מזיקה ולסבל פוטנציאלי עצום ומיותר. האם אנחנו עושים את אותן הטעויות בכל הנוגע למדיניות סביבתית? כבר זמן רב אני מכיר את מייקל שלנברגר כפרגמטיסט אמיץ, חדשני ולא מפלגתי. הוא אוהב את הטבע, ומחויבותו המוסרית היא להבין כיצד אפשר לשמור עליו הלכה למעשה. אם אתם שותפים למשימה זו, אתם מוכרחים לקרוא את 'אפוקליפסה אף פעם'." - ג'ונתן היידט, מחבר "המוח הצדקני"...

התקופה הוא תמך במדיניות ליברלית: הוא דגל בדה-קרימינליזציה של סמים, בפיתוח דיור בר השגה וביצירת חלופות לכליאה במקרים של פשיעה קלה. אבל כשהמאהלים של חסרי בית התפשטו ברחבי העיר שלו, ומקרי המוות ממנות יתר זינקו, שלנברגר החליט לבחון מקרוב את הבעיה. מה שהוא גילה זעזע אותו עמוקות: הבעיות הקשות של סן פרנסיסקו החמירו בשל מדיניות פרוגרסיבית, שטענה כי רק בידיה המפתחות לפיתרון. התופעה הזו חורגת מגבולה של סן פרנסיסקו: גם ערים אחרות בחוף המערבי של ארה"ב, כגון לוס אנג'לס, סיאטל ופורטלנד, עברו בעקבות המדיניות בה דגלו ממצב של סובלנות לתופעות של מחוסרי בית ופשיעה - למצב שבו הן מאפשרות את קיומן. בסיפרו עוצר הנשימה "סן פיאסקו", חושף שלנברגר שהבעיה הבסיסית היא לא מחסור בדיור או בכסף המוקצה לתוכניות חברתיות. הבעיה האמיתית היא תפיסה אידיאולוגית המגדירה אנשים מסוימים, לפי זהות או חוויות אישיות, כקורבנות שמותר להם הכל, כולל התנהגויות הרסניות. התוצאה היא ערעור הערכים שמאפשרים את החיים בערים, ואף את הרס הציוויליזציה עצמה....