"בצרפתית אומרים 'יש עצם' כדי לומר שיש מכשול, שיש בעיה... בהקשרים מסוימים יכול להפוך... המסמן "עצם" למסמן של מכשול. בואו נחפש ביטוי מקביל... למשל הביטוי 'יש אבן'... "נעבור עכשיו לאבן שנמצאת באמצע הדרך של האנליזה... נכניס קצת דיאלקטיקה בין המכשול לבין הדרך. בהתחלה, קיומו של המכשול מביא לקיומה של החזרה. אבל רק בגלל החזרה אפשר לתפוס את המכשול ולבודד אותו. יש אבן בדרך, כולם יודעים את זה, אבל היא מהווה מכשול מפני שהתחלתי ללכת בדרך. לכן המשורר אומר שהאבן נמצאת באמצע הדרך. היא נמצאת במקום שלה, במקום שהיא תופסת, והמקום הוא שלה מפני שהיא תופסת אותו. היא תופסת את המקום הזה בלי כוונה - לאבן אין שום כוונה לחסום את הדרך שלי. "להוויה המדברת (ליצור המדבר) יש דרכים רבות. היא הולכת ובאה, היא לא נעצרת, ואם היא נעצרת, היא נעצרת לזמן קצר בלבד. ההוויה המדברת נמצאת בביתה, היא הולכת לעבודה, היא חוזרת, היא מבקרת אצל החברים שלה, היא יוצאת לחופשות, היא משתתפת בכנס - יש אינספור דרכים. לכל הוויה מדברת יש דרך המהותית לה, הייחודית לה, דרך שאותה היא עושה כל עוד היא ממשיכה לדבר, וזו דרך הדיבור שלה. אבל הדרך, שנשארת מבחינתה בלתי נראית, בלתי נשמעת ובלתי מוכרת, היא גם האבן של דרך הדיבור שלה. מה שמכונה ריפוי אנליטי, רק בו ההוויה המדברת תופסת את היותה בתור דרך הדיבור שלה, ואת העובדה שבדרך הזאת ניצבת אבן. הריפוי האנליטי הוא ההתנסות במשמעות ההיות בתוך דיבור."...

בספר זה מעלה ז'אק-אלן מילר את אומללות הסובייקט האנושי לנוכח הדחיפה האימתנית להתענגות ללא רסן על החדש, על האופנתי. "פולחן החדש הופך את הסובייקט לאובייקט – לפסולת". כיצד תתמקם הפסיכואנליזה ביחס לדחיפה הזו המשאירה את הסובייקט נטול מצפן? התשובה לכך היא שהפוליטיקה הלאקאניאנית היא הפוליטיקה של הסימפטום, "הדבר היחיד היכול לעמוד בפני האופן הסימפטומטי הממשי שבדחיפה לחדש הנו סימפטום אחר". הפרקטיקה הלאקאניאנית אינה מעמידה בראש מעייניה את הלהיטות לרפא, כלומר להכחיד את הסימפטומים. אמנם האמרה הלאקאניאנית על "מה שלא ניתן לריפוי" אינה מהווה כותרת באף אחד מהשיעורים האלה, אך היא שזורה כחוט השני המקשר ביניהם. הקורא פוגש בשיעורים הללו התייחסות אל הסימפטום כבעיה שהיא גם פתרון. הפתרון הוא למה שבשפה של לאקאן מתנסח באפוריזם הידוע: "אין יחס מיני", כלומר פתרון בחיי האהבה. הדת, ההסכמות החוזיות, החינוך המיני, הפנטזיות למיניהן - כל אלה מהווים ניסיון כושל לכונן התאמה בין הפרטנרים. בספר זה מראה לנו ז'אק-אלן מילר באיזה אופן ההוראה האחרונה של לאקאן מכוונת להוכיח שניתן בהחלט להמציא שימוש בסימפטום אשר הופך אותו מסימן לאי-תפקוד למכשיר המקשר בין בדידויות אוטו-ארוטיות. בהוצאת רסלינג, בסדרת "הדבר הלאקאניאני", ראו אור ספריו הבאים של מילר: "האיווי של לאקאן" (2006), "הארוטיקה של הזמן" (2008), "הפירוש הלאקאניאני" (2009)....

בין תשע ההרצאות המופיעות בספר מחבר חוט מנחה – מושג האחד בהוראה האחרונה ביותר של ז'אק לאקאן והשלכותיו בקליניקה. ההרצאות, שניתנו על ידי ז'אק אלן מילר במסגרת הקורסים שהוא מעביר תחת הכותרת "אוריינטציה לאקאניאנית", לוקטו ותורגמו בקפידה לאסופה זו על ידי קלאודיה אידן. מושג האחד מניע את פיתולי המחקר של מילר, מחקר הנפרש על פני עשרות שנים, ושחלקים חשובים ממנו מובאים בספר זה, החל מ-1986, עם מה שמילר מכנה ״תשוקתו של הנוירוטי״, דרכה הוא מנסה להצדיק את קיומו, עד ל-2011 עם הקורס האחרון שלו "האחד כולו לבדו", בו הוא הבחין באופן חד בין ההוויה לבין קיומו של האדם, או LOM, על פי הלוגיקה הבורומאית. מילר, בדומה ללאקאן, מתחיל את הוראתו בכל שנה מחדש ב"מונולוגים בזיג-זג" כדי לפלס את דרכו בדברי לאקאן. הוא מזכיר גם את עמדתו של לאקאן שאמר: "אני ממתין אך איני מצפה לדבר". הספר המונח בפניכם משרטט מסלול - כרונולוגי בזמן, ולוגי. יש בו, לראשונה בעברית, אסופה מעניינת מאוד, מגוונת, בהירה, צלולה ומורכבת - כאחד. ...