לבתי ולי יש טקס קבוע לפני השינה- אחרי האמבטיה אנחנו קוראות יחדיו את "תפילילה", ולאחר מכן אני מתפנה לקרוא את הספר התורן שלי. לא אני ולא היא יכולות להירדם בלי טקס הקריאה הלילי שלנו. לכן כאשר התחלתי לקרוא את "קסם בשולי הדרך", הנחתי שאקרא מספר עמודים ואסחף לי לשינה. כמה טעיתי.
את הספר רכשתי בעקבות הביקורות והציון הגבוה הן באמאזון והן בסימניה. למרות שלסופרים (<mark>אילונה אנדרוז</mark> הוא שם העט של שני סופרים- בע

חביב, מתומצת מידי לטעמי. בניית העולם מעניינת, אך שוב- לוקה בקצרנות.
הגיבורים מעניינים- וגם הם לוקים בקצרנות, מלבד דינה, היא בסדר.
בקצרה מדובר בספר פנטזיה פרנורמל שמשלב גם מדע בדיוני לייט- כלומר יקומים אחרים, חייזרים, חלליות. הטוויסט המעניין הוא שדמויות המשנה- ערפד ואיש זאב הם בעצם מעולם המדע בדיוני בספר זה, כיוון שהם יצורים מזן טורף החיים על כוכבים אחרים איפשהו בקוסמוס.
בעל מקרה נשארתי עם טעם לעו

התגעגתי,
כל כך התגעגעתי.
לא לספר הספציפי, אלא לתחושה הזו המדגדגת שבלהרדם לפנות בוקר תוך תשישות מטרידה, להתעורר למחשבות ארגון סדר היום בין מקטעי קריאה גנובים ובעיקר, לחוויה המעקצצת שברגעי ההפסקה. משהו שמזכיר כאבי גמילה (ברמתם המנטלית לפחות).

זה סיפור הרפתקאות מתגלגל שכולל קסמים, מתח מיני (ואחר) ותאורה על-טבעית, במקביל לסיפור הישרדות משפחתי, עשיר
באידיאולוגיה. בין לבין, נעסוק גם בפוליטיקה של

את הספר הזה אהבתי ולא אהבתי. מצד אחד, היו בו תיאורים מזעזעים שאני בטוחה שחובבי הפנטזיה רגילים אליהם אך אני לא. מצד שני, היה שם תיאור של גבר מושלם (אולי מושלם מדי?) ומי מהבנות לא תשמח לקרוא על גבר שכזה?
ועכשיו לעלילה: הסופרת מחלקת את העולם לשלוש:
1. העולם השבור שהוא, בעצם, העולם שלנו, "הרגיל".
2. העולם המוזר, שבו חיים דוכסים, ברונים וכו' שהם כחולי דם.
3. בין שני העולמות האלה ישנם השוליים, שבהם

מה לדעתכם היה קורה אילו באמת היו אנשים בעלי יכולות מיסטיות...
מה היה קורה אילו היה לאנשים האלו עולם. עולם מוסתר, עולם מוסתר מסוכן...


ובכן הייתי ממש רוצה להאמין, ממש רוצה להאמין שיש עוד עולם, ממש רוצה להאמין שיש כאלו אנשים בעלי יכולות..... נו טוב אולי זה לא אמיתי אבל בחלומות שלי זה כן.


הספר מסופר ממבטה של רוז ( אני פשוט מאוהבת בשם הזה מהפעם הראשונה ששמעתי אותו באקדמיה לערפדים).
רוז היא

ראיתי שאין הרבה ביקורת על הספר, אז רציתי להיות חלוצה ולהיות בין הראשונים לבקר אותו. סתם כי אני כזאת מגניבה ומוחללת מהפכות.
וגם אני כרגע בתהליך קריאה שלו, בדרך כלל אני מסיימת ספר לפני שאני מבקרת אותו, אבל הייתה לי תקלה טכנית בזמן הקריאה. אני אחזור להסביר למה לא סיימתי אותו.
יאללה המתכונת הרגילה, תקציר (אני אומרת את זה כיאלו אני מבקרת ספרים מפורסמת וידועה, תירגעי ילדה כתבת ביקורת וחצי, רדי רדי)

פנטזיה עם נגיעות רומנטיקה.
את העולם שאנחנו חיים בו מכנים העולם השבור. תמונת מראה שלו הוא העולם המוזר המלא קסם, מחליפי צורה, אריסטוקרטים.
בין שני העולמות ישנם שוליים. רוז חיה בשוליים עם שני אחים צעירים וסבתא מכשפה זקנה.
החיים בשוליים עניים וכל אחד דואג לעצמו, אין סדר או שלטון.
לפרנסתה ולמען משפחתה רוז עוברת יום יום לעולם השבור לעבוד בניקיון, ללא תעודות או מעמד. מהיד לפה.
רוז הצעירה לא מרשה לע

מכירים את עוגיות הסנדוויץ' האלה של עלית עם החיוך? נראה לי קראו לזה עוגיות חגיגה.
anyway, כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי ילדה מאוד בעייתית עם אוכל, לא אכלתי כמעט כלום, וגם כשאכלתי זה היה ממבחר מאוד מצומצם של דברים.
הייתי מאותם ילדים שמחזירים את הסנדוויץ' הביתה, ואם ההורים שלי לא היו עושים בדיקה אם אכלתי, הוא היה נשאר להרקיב בתיק.
ואז בכלל זאת הייתה חגיגה ממש גדולה כשגילו את ה"ממצאים".
אז ברגע

לקח לי זמן להגיע לסדרה הזאת, אבל טוב שהתמסרתי.
זה נראה כמו סיפור רומנטי-אירוטי, כי הספרים יוצאים תחת הוצאת עלמה, ולא תחת הוצאת תמיר, וגם הציור על הכריכה מושך את העין לכיוון האירוטי, אבל העלילה פנטזיה לגמרי. יש פה ושם תיאורים שמזכירים כתיבה בז'אנר האירוטי, אבל זה לא מרכז הספר.
נבדה, גיבורת הסיפור, היא חוקרת פרטית שמוטלת עליה משימה למצוא מישהו, שיש לו כוחות קסם ומוניטין מפוקפק. היא מנסה להתחקות אח