ב־28 במארס 2002 יצא צה"ל למבצע שאותו הגדיר הרמטכ"ל שאול מופז "מלחמה על הבית". ספר זה, מבצע חומת מגן – מהכלה להכרעה, מתחקה אחרי הדינמיקה שהובילה את צה"ל מהגנה להתקפה בעימות מול הפלסטינים ומתאר את מהלכיו של מבצע "חומת מגן". השער הראשון מתאר את הדרך העקלקלה שעבר צה"ל מפרוץ האירועים באוקטובר 2000 ועד ליציאה למבצע בעקבות הפיגוע במלון פארק בליל הסדר 2002 .ברקע הדברים עומדת השאלה: מדוע נדרשו 546 ימי לחימה ו־468 הרוגים כדי להגיע להחלטה לצאת למבצע. מהשתלשלות האירועים עולה שהמעבר ההדרגתי מהגנה להתקפה התרחש בעקבות הבשלה איטית של התנאים המדיניים, הפוליטיים והצבאיים שנדרשו לשם יציאה למהלך צבאי נרחב. אירועים כמו: פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב, רצח השרֵ זאבי, לכידת ספינת הנשק קארין איי והיקף הנפגעים מפיגועים שגדל והלך מדצמבר 2001, הכשירו את דעת הקהל הישראלית, יצרו קונצנזוס פוליטי ושכנעו את הממשל האמריקאי בדבר הצורך בפעולה צבאית בכל שטחי אי. אולם, גם לצה"ל נדרש זמן כדי להתנער מתפיסות ישנות, לרכוש את היכולת לפעול בשטחים הבנויים בצפיפות דרך שורת מבצעים בעצימות הולכת וגוברת, שהביאה לתחושת מסוגלות כלפי פנים וכלפי חוץ, להילחם בארגוני הטרור בכל שטחי איו"ש. השער השני בוחן את מבצע "חומת מגן"; מהאופן שבו תוכנן ונוהל במטכ"ל ובפיקוד המרכז ועד לתיאור הלחימה ברמה הטקטית. התפתחות החשיבה ברמה האסטרטגית על הישגי המבצע הנדרשים מלמדת כי בצה"ל התגבשה ההבנה שאין זה המבצע שיכריע את הטרור אלא, כדברי ווינסטון צ'רצ'יל, "זהו אינו הסוף. זו אפילו לא תחילתו של הסוף. אבל זהו, ייתכן, סוף ההתחלה". כלומר, בצה"ל הבינו כי זהו מהלך צבאי שמשיב לו את חופש הפעולה בכל שטחי איו"ש המאפשר ללחום ביעילות בארגוני הטרור. ברמה הטקטית, מתוארים הקרבות המרכזיים שהתרחשו בערים רמאללה, בית לחם, שכם וג'נין ובמחנות הפליטים תוך הצגת שורת מפות ועזרים שהוכנו במיוחד לספר. ד"ר אהד לסלוי הוא ראש תחום חקר הרמה האופרטיבית במחלקה להיסטוריה בצה"ל ומחברם של הספרים "מביטחון שוטף ללחימה בגרילה" (2021) ו"המדינאי ואיש המודיעין" (2021)....

הספר מביטחון שוטף ללחימה בגרילה מתאר על סמך מסמכים ראשוניים את התנהלות צה“ל באזור הביטחון בשנים המעצבות 1998-1993; שנים שבהן הפך אזור הביטחון מסיפור הצלחה צבאי שהביא לשקט ביישובי הצפון למציאות של דשדוש והקזת דם בבוץ הלבנוני. האופן שבו ניתחה צמרת צה“ל את העימות בדרום לבנון, חילוקי הדעות לגבי ההתאמה הנדרשת ומימוש השינויים ברמה הטקטית עומדים במוקד הספר. מהספר עולה כי בכירי מערכת הביטחון הבינו באיחור שהמציאות בדרום לבנון השתנתה באופן דרמטי מאז תחילת שנות התשעים, אך התקשו למצוא מענה חדש ורלוונטי. הצעתם של קצינים בכירים לסגת באופן חד–צדדי מלבנון נדחתה על הסף בשל צל הזיכרון המר מהפיגועים הגדולים של שנות השבעים. מסיבות אסטרטגיות וקשיים טקטיים, דפוסי הפעולה של צה“ל השתנו רק באופן חלקי, ולכן נותר על כנו המאזן השלילי מול חזבאללה. מבחינה טקטית, יחידות צה“ל הצליחו לזקוף לזכותן הצלחות במפגש עם האויב אך אלה לא תורגמו להישגים ברמה האופרטיבית והאסטרטגית. נסיבות אלו עמדו ברקע החלטת הדרג המדיני בשנת 2000 לסיים 18 שנות שהייה של כוחות צה“ל בלבנון. ד“ר אהד לסלוי הוא ראש תחום חקר הרמה האופרטיבית במחלקה להיסטוריה בצה“ל...