הספר מביטחון שוטף ללחימה בגרילה מתאר על סמך מסמכים ראשוניים את התנהלות צה“ל באזור הביטחון בשנים המעצבות 1998-1993; שנים שבהן הפך אזור הביטחון מסיפור הצלחה צבאי שהביא לשקט ביישובי הצפון למציאות של דשדוש והקזת דם בבוץ הלבנוני. האופן שבו ניתחה צמרת צה“ל את העימות בדרום לבנון, חילוקי הדעות לגבי ההתאמה הנדרשת ומימוש השינויים ברמה הטקטית עומדים במוקד הספר.
מהספר עולה כי בכירי מערכת הביטחון הבינו באיחור שהמציאות בדרום לבנון השתנתה באופן דרמטי מאז תחילת שנות התשעים, אך התקשו למצוא מענה חדש ורלוונטי. הצעתם של קצינים בכירים לסגת באופן חד–צדדי מלבנון נדחתה על הסף בשל צל הזיכרון המר מהפיגועים הגדולים של שנות השבעים. מסיבות אסטרטגיות וקשיים טקטיים, דפוסי הפעולה של צה“ל השתנו רק באופן חלקי, ולכן נותר על כנו המאזן השלילי מול חזבאללה. מבחינה טקטית, יחידות צה“ל הצליחו לזקוף לזכותן הצלחות במפגש עם האויב אך אלה לא תורגמו להישגים ברמה האופרטיבית והאסטרטגית. נסיבות אלו עמדו ברקע החלטת הדרג המדיני בשנת 2000 לסיים 18 שנות שהייה של כוחות צה“ל בלבנון.
ד“ר אהד לסלוי הוא ראש תחום חקר הרמה האופרטיבית במחלקה להיסטוריה בצה“ל