“היו היתה דובית. בדף הראשון ציור של דובת גריזלי גדולה. זוכרים את הדובית? זו היא וקוראים לה דובית. דובית התעוררה באמצע הלילה בבהלה גדולה. ״הדבש שלי! הסלמון שלי! ביצי החיפושית הטעימות שלי!״ אמרה. היא אמרה. לא צעקה. היא מאד מנומסת ושומרת על קור רוח. היא הסירה מעליה את השמיכה והתיישבה על המיטה, כפות רגליה הדוביות קפצו בקלילות דוביתית כשנגעו בקרקע הקרה, דובית רעדה, אה.. שכחתי לציין, מישהו שדד לה את האוכ”

“היו היתה דובית. בדף הראשון ציור של דובת גריזלי גדולה. זוכרים את הדובית? זו היא וקוראים לה דובית. דובית התעוררה באמצע הלילה בבהלה גדולה. ״הדבש שלי! הסלמון שלי! ביצי החיפושית הטעימות שלי!״ אמרה. היא אמרה. לא צעקה. היא מאד מנומסת ושומרת על קור רוח. היא הסירה מעליה את השמיכה והתיישבה על המיטה, כפות רגליה הדוביות קפצו בקלילות דוביתית כשנגעו בקרקע הקרה, דובית רעדה, אה.. שכחתי לציין, מישהו שדד לה את האוכ”