סיימתי לקרוא את הספר בתחושת מועקה. מועקה שהלכה והתעצמה תוך כדי הקריאה.
ניסיתי לשחזר באילו עיניים ראיתי הדמויות המרכזיות בהתחלה וכיצד חשתי כלפיהן בסוף. כיצד התחושה שלי התחלפה מחיבה וסימפטיה, לרתיעה, חרדה וביעות.
הספר מסופר בגוף ראשון מעיניו של פאול לומן: פאול, האבא של מישל, הב... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
חנויות ספרים |
ספרים משומשים |
מחפש בנרות |
ספרים שכתבתי |
תנאי שימוש |
פרסם בסימניה |
מפת האתר |
מדף גדול מדף קטן |
חיפוש ספרים