ביום חופתה עומדת נערה בת-חמש עשרה בשמלה שאולה, הגדולה עליה בכמה מידות, ומחכה.
את השמלה הטלואה הזו כבר לבשו לפניה עשרות נשים בישיבה הקטנה שעל ההר: כולן נישאו בהכנעה, ילדו בעצב, עבדו את אלוהיהן ברצון ואת בעליהן בצייתנות. אך לה - שצמחה פרא, טיפסה בברכיים שרוטות על גגות, ירדה לחקר סודות ההר והעירה רוחות רפאים מרבצן - נועד גורל שונה.
הגיב
"מן הסתם לא הבחנת עד עכשיו בכך שאתה מתכתב עם אמן השפה הגרמנית. אז עכשיו אני מייעץ לך כחבר, לא כבעל עניין, לאגור את מכתביי, לכרוך אותם ולשמור עליהם מכל משמר. לעולם אי אפשר לדעת."
כך כתב זיגמונד פרויד