מדף הספרים של BookV.I.P - הספרים שדירגה

די קל להגיד לי שאני שווה, שאני מוצלחת, שאני יפה – אבל אני יודעת יפה מאוד שאלה רק דיבורים.אני לא אוהבת איך שאני נראית, ואני לא מרגישה חופשי עם בנים, ואני מרגישה לבד כשאני לא נמצאת עם נופר, החברה הכי טובה שלי. ונופר כמובן יפה, ומבוקשת ובטוחה בעצמה, ויחד עם זאת היא לא מפסיקה לרדת עלי, כך שבעצם אני מרגישה לבד גם כשאני איתה.ואני בכלל לא בטוח

כן, אני משחקת כדורגל. וממש לא אכפת לי מה אומרים על זה. לא אימא שלי, שממש דוחפת אותי להכיר בנים; ולא בשיכבה, שם בטוחים שאני לסבית. אני משחקת כדורגל, אני אוהבת כדורגל, ואני רואה את העתיד שלי בתחום הכדורגל. התרגלתי להיות יוצאת דופן, ובהפסקות הסתובבתי עם אביתר שהוא לא מקובל אצלנו. אבל רק אני ידעתי מה הרגשתי אליו באמת. ואז הכול הסתובב וה

שמי ניצן. ועד לתקופה האחרונה הייתי ילדה רגילה לחלוטין. לא גבוהה ולא נמוכה, לא רזה ולא שמנה, ובעיקר אחת שממש לא אוהבת שמסתכלים עליה. אבל אז אחי הקולי נסע לטיול בחו"ל, האמא המרגיזה שלי גילתה סוד כמוס שגיליתי לה, ואיפלו הילדים בכיתה התחילו להציק לי בגלל... אני לא רוצה לדבר על זה. למזלי, הכרתי דרך האינטרנט חבר חדש ומסקרן. היה נדמה לי שהוא ה

בעולם סודי, שבו שולטים כוחות אפלים של קסם וכישוף, חברותם של שני ילדים עומדת למבחן. נוני ורויה חברים בלב ובנפש, למרות ההבדלים ביניהם. כאשר נוני נעלם באורח מסתורי רויה מסרבת להשלים עם היעלמותו, יוצאת לחפש אותו, ונקלעת לשורה של הרפתקאות וסכנות בלתי צפויות. במקביל, בעולם אחר ואפל, נוני נלחם על זהותו ועל חירותו, כלי משחק בידי כוחות רשע

מישהו מפעיל אותי. מישהו מוסר לי מידע כדי שאפיץ אותו. מישהו מושך בחוטים שלי, ואני עושה מה שהוא רוצה. מישהו מצותת לשיחות שלי, עוקב אחרי, שותל לי במוח מידע. מישהו... אני חייבת לרוץ לרחוץ ידיים. מייד. ושוב. ושוב. כולי מכוסה זיעה, אני בקושי נושמת, אני... אני חייבת להפיץ את המידע הזה. אבל אסור לי להגיד מי זה. אסור לי לחשוף אותו, אחרת הוא יתנקם בי.

רציתי להוכיח עצמאות, להראות שאני לא נגרר אחרי דין בכל דבר. רציתי להוכיח שאני גבר גבר כמו אבא שלי. אז בהתחלה לקחתי לו סיגריה אחת מחפיסת ה’קאמל’, ואחר כך כבר קניתי לי את הסיגריות בעצמי. אפילו היה לי חבר לעישון בסתר בגן הציבורי, ויחד היינו מסלסלים לנו עשן ומדברים על מה שהולך בשיכבה. אבל ככל שעישנתי יותר, פחדתי יותר שאהיה כמו אבא שלי. שי

כן,אני עומד התווך בשיכבה. הכי מקובל. החבר'ה מסתכלים עלי בהפסקות לראות מה אני עושה ועם מי אני מסתובב, ואחרי שאני אומר משהו, כולם מדברים על זה. אבל את הדברים החשובים ביותר אני מסתיר. לפעמים אני שואל את עצמי, איך זה יכול להיות שאף אחד לא יודע. אפילו לנופר, שהיתה החברה שלי שלוש פעמים, אין מושג. כשאתה מחליט להסתיר דברים, מתגלים אצלך כישרונו

"הרגשתם פעם שאתם שקופים? שאתם לא לבד, אבל מאוד בודדים? אתם עומדים מול קהל עצום של אנשים. אתם נושמים, נושפים, אפילו מזיעים, אבל אף אחד לא רואה אתכם. גם אם תנופפו בידיים, תקפצו על רגל אחת (אבל לא באותו זמן, כי אז לא תהיו שקופים, אלא מרוחים ועל האדמה), עדיין אף אחד לא ישים לב לקיומכם." נוגה, גיבורת הספר, עד הבת-מצווה זה יעבור, היא כעת בת חמש-ע

אפשר לומר, ששום דבר אצלי לא באמת כמו שהוא נראה. אני יודעת, אני יפה, אני מקובלת, בנים מחזרים אחרי, וכל החבר'ה בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. אבל מאחורי החזות הזאת משהו מתפורר, ואין לי שליטה על מה שקורה. הכול רוחש וגועש ומתפרק. מי שחושב שאני חברה שלו, לא יודע מי אני באמת. ומי שיודע מי

עברתי לבית-ספר תיכון אחר כדי לא לסחוב איתי את התגיות שהדביקו לי בחטיבה לקחתי מאמן אישי ירדתי במשקל התחלתי לרוץ ועשיתי מהלכים במטרה לעבור מן השוליים למרכז אבל החיים במרכז כל כך מתישים אותי גם הקטע עם הבנות ממש לא כמו שחשבתי ובשיכבה הזאת הכול משתנה הכול רוחש מתחת לפני השטח ומעל פני השטח ואני מגיע למקומות שבכלל לא רציתי להיות בהם אמ

נוגה בת השש-עשרה פותחת בלוג אנונימי וכותבת בו על חייה. מאחורי הכינוי היא חשה בנוח לספר בישירות ובכנות על הרגשות, על הפחדים, על משברים בזוגיות, על הקושי לאהוב את עצמה כפי שהיא ולעמוד בציפיות החברה וגם על חלומות לעתיד ועל תשוקה לחיים, לכתיבה, לאהבה. היא יודעת שהחיים שלה רגילים, שהיא והחברים שלה הם כמו כולם. והם מיוחדים. בדיוק בגלל זה ח