כנער לקראת הבר מצווה
רחוץ , מסורק , נקי בשעה זרוחה,
הולך אל יער המחשבות,יורד במדרגות
הצעדים מסתחררים,צומחים כפטריות.
הדלת פעורה,יורד בסולמות בין רבוא גחליליות,
אשונים פקוחים,פולשים בין שלל האנחות.
רוח הלבד מונחת על כתפי,מימין זולגים פתיתי תפילות.
איש לא נראה במערומי החלונות.
שעון הליל נשא על רוח ההזכרויות,
העצים השפילו צמר
"כשאני כותב אני מתקמצן" - אומר רון גרא. הוא מתקמצן אל עצמו - ולא מוותר לנו. ללא ליאות הוא חותר אל התמצית, אל העיקר. מגלה למען כולנו, את עצמו על נס. רון גרא, איש ספרות (שיריו הראשונים פורסמו בילקוט לספרות "קטיף" של עירית פתח תקוה, אחרים ראו אור בספרים: "החטא והתם" ו"בנעלי גרושין") מבקש למצוא, בסוף הכאב, מקום של תם ואמת - ולהתחיל מבראשית. הוא
עליזה רוזנווסר, חנה יחימוביץ'-פטמן, עליזה ויטיס-שומרון, אינה קורניצר, ערה מיכאילובנה-ארז / אנתולוגיה בעריכת דורית זילברמן.