מדף הספרים של אנבת' - הספרים שדירגה

נער שהיה לרוכב דרקונים חיים שהיו לאגדה בלב יער, על רכס השִדְרָה, מצא אראגון את האבן הכחולה. מתוכה בקעה דרקונית זעירה וגורלו נקשר בגורלה. עד מהרה מגלה הנער העני כי הוא נצר למורשת עתיקת יומין, מורשתם של רוכבי הדרקונים. הוא נשאב אל תוך עולם חדש, הפכפך ומלא עוצמה, אל תוככי קיסרות אָלַאגֵייזִיָה שבה שוטל גַאלבָּטוֹרִיקס הרשע. על גבה של

קיראו לי חפרן, קיראו לי מחונן, אבל אני תופס עמדה בצד וסוקר את השיכבה. כן, זה המחקר שלי. התהליכים בשיכבה שלנו, מה מניע את האנשים ומה מתרחש ביניהם. אז כמו מדען שסוקר את מה שמתרחש במעבדה, אני סוקר את מה שקורה בשיכבה שלנו, ומתכונן להציג את המחקר. טוב, לא ממש. אני גם מנסה ליצור תהליכים, ולראות איך האנשים יגיבו להם. ולשם כך אני מפעיל כל מיני ד

להיות בת יחידה זה אומר שההורים שלי מפנים את כל תשומת הלב אלי. זה אומר שהם מכירים את החברים שלי ואת המורים שלי, ומלווים את השיכבה בטיולים. לפעמים אני מרגישה שהם ממש יושבים לי על הווריד ולא נותנים לי לנשום. ואז בא לי להכניס את היד לגרון ולהקיא את כל המתוק הזה. כך למדתי שכדי להשיג מה שאני רוצה, אפשר לשחק קצת עם האנשים. אני יכולה להיות ח

אפשר לומר, ששום דבר אצלי לא באמת כמו שהוא נראה. אני יודעת, אני יפה, אני מקובלת, בנים מחזרים אחרי, וכל החבר'ה בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. אבל מאחורי החזות הזאת משהו מתפורר, ואין לי שליטה על מה שקורה. הכול רוחש וגועש ומתפרק. מי שחושב שאני חברה שלו, לא יודע מי אני באמת. ומי שיודע מי

כן,אני עומד התווך בשיכבה. הכי מקובל. החבר'ה מסתכלים עלי בהפסקות לראות מה אני עושה ועם מי אני מסתובב, ואחרי שאני אומר משהו, כולם מדברים על זה. אבל את הדברים החשובים ביותר אני מסתיר. לפעמים אני שואל את עצמי, איך זה יכול להיות שאף אחד לא יודע. אפילו לנופר, שהיתה החברה שלי שלוש פעמים, אין מושג. כשאתה מחליט להסתיר דברים, מתגלים אצלך כישרונו

די קל להגיד לי שאני שווה, שאני מוצלחת, שאני יפה – אבל אני יודעת יפה מאוד שאלה רק דיבורים.אני לא אוהבת איך שאני נראית, ואני לא מרגישה חופשי עם בנים, ואני מרגישה לבד כשאני לא נמצאת עם נופר, החברה הכי טובה שלי. ונופר כמובן יפה, ומבוקשת ובטוחה בעצמה, ויחד עם זאת היא לא מפסיקה לרדת עלי, כך שבעצם אני מרגישה לבד גם כשאני איתה.ואני בכלל לא בטוח

כן, אני משחקת כדורגל. וממש לא אכפת לי מה אומרים על זה. לא אימא שלי, שממש דוחפת אותי להכיר בנים; ולא בשיכבה, שם בטוחים שאני לסבית. אני משחקת כדורגל, אני אוהבת כדורגל, ואני רואה את העתיד שלי בתחום הכדורגל. התרגלתי להיות יוצאת דופן, ובהפסקות הסתובבתי עם אביתר שהוא לא מקובל אצלנו. אבל רק אני ידעתי מה הרגשתי אליו באמת. ואז הכול הסתובב וה

אני לא אחד המקובלים בכיתה. אין לי חברים, ואני אוהב להישאר בבית ולקרוא ספרים. טוב לי כך. אבל ההורים שלי מבואסים מזה לגמרי. הם תמיד מוקפים בחברים, והם לוקחים דוגמה מאחי איתמר, שהוא מקובל ואהוב. אמא ממש מלחיצה לפעמים, ואפילו קנתה לי בגדים כדי שאיראה אחרת, מקובל יותר. אמא קנתה לי בגדים, בחיי... הסדרה `להתגבר` מלווה את בני הנוער בבעיות שונו

מישהו מפעיל אותי. מישהו מוסר לי מידע כדי שאפיץ אותו. מישהו מושך בחוטים שלי, ואני עושה מה שהוא רוצה. מישהו מצותת לשיחות שלי, עוקב אחרי, שותל לי במוח מידע. מישהו... אני חייבת לרוץ לרחוץ ידיים. מייד. ושוב. ושוב. כולי מכוסה זיעה, אני בקושי נושמת, אני... אני חייבת להפיץ את המידע הזה. אבל אסור לי להגיד מי זה. אסור לי לחשוף אותו, אחרת הוא יתנקם בי.

חלומות מסויטים רודפים את מִיה תלמידת כיתה י'. לילה לילה היא מתעוררת מבוהלת, קפואה ומבועתת, ומרגישה שמישהו גדול וחזק אוחז בה והיא לא יכולה לברוח. "את חייבת לדבר על זה עם מישהו מקצועי," מפצירה בה עדן, חברתה הטובה, ומצטטת את סבתה שנהגה לומר, "חלומות מנסים להגיד לנו משהו. מה שבן אדם עובר לא נמחק לעולם. אדם כאילו שוכח, אבל הגוף לא..."   הסי

האליפים הם תלמידי השנה הראשונה בבית הספר התיכון החקלאי גנות. לטענת המנהלת עדיין לא היה בגנות מחזור כה תוסס ומרדן כאליפים שלנו. בטיחים וג`מילים מסתכלים עליהם מגבוה. דלידים עושים להם צרות ללא סוף, אך האליפים אינם מתרשמים. במשך השנה מתפתחת בהם גאוות-כיתה ו"אחוות-לוחמים", החיים המשותפים (בפנימיה, בכיתה, בעבודה) והחוויות המשותפות (בטיו

הספר מספר את סיפורו של סבסטיאן, פרח כמורה נוצרי, שמגלה את עצמו מחדש, ואת סיפורה של רֶבֶקָה- נערה הודית-יהודיה טובת לב, שנשלחת ללמוד במנזר ומתאהבת בסבסטיאן. הסיפור מתרחש בימים שלאחר מלחמת העולם השניה- השואה. סבסטיאן נזכר לאט, בזכות אחיו- יהודה, שהוא יהודי, למרות שבהתחלה הוא מתכחש. כיצד גילה סבסטיאן שהוא יהודי? האם רבקה וסבסטיאן יממש

שבועות מחייבות... נאמנויות סותרות... כוחות מתנגשים... חודשים ספורים חלפו מאז ביטא אֶרָאגוֹן לראשונה את המילה "בְּרִיסִינְגְר" בשפה העתיקה. מאז למד לחולל קסמים ועמד בפני אתגרים ומבחנים קשים. בתום הקרב הכביר נגד לוחמי הקיסרות הצליחו אֶרָאגוֹן והדרקונית שלו סַאפִירָה להימלט, אבל בזאת לא תמו הרפתקאותיהם. עכשיו על אֶרָאגוֹן לקיים ה

"ומה יש בחבילה - יודע אתה"? "כלי זכוכית" ניחש אורי "זכוכית? יפה אמרת. בוא ואראה לך טיבה של אותה זכוכית" ושומסקי פתח את החבילה. היו בה שלושה רימונים, שני אקדחים וכדורים לאין ספור. כך, מבלי משים, הוכנס אורי לסוד ה"הגנה". ובימים שלאחר מכן: לבטי התבגרות, תעלולי - נערות, ידידות, אהבה, וכמובן, גם פעילות מחתרתית עניפה, לעתים מסוכנת. זהו רומן לבני

רציתי להוכיח עצמאות, להראות שאני לא נגרר אחרי דין בכל דבר. רציתי להוכיח שאני גבר גבר כמו אבא שלי. אז בהתחלה לקחתי לו סיגריה אחת מחפיסת ה’קאמל’, ואחר כך כבר קניתי לי את הסיגריות בעצמי. אפילו היה לי חבר לעישון בסתר בגן הציבורי, ויחד היינו מסלסלים לנו עשן ומדברים על מה שהולך בשיכבה. אבל ככל שעישנתי יותר, פחדתי יותר שאהיה כמו אבא שלי. שי

בשיכבה נחשבתי למטומטם של הכיתה. זה שלא מבין כלום. זה שתמיד צוחקים עליו. השרוט. אנשים שרצו את קרבתי בעצם רצו ממני משהו. נכון, ניצלו אותי. אז החלטתי לעזוב. להשאיר את כולם שם ולפתוח דף חדש. בלי להגיד מילה לאף אחד, עברתי לגליל. ללמוד בבית־הספר ‘צור־לבון’, בית־ספר שמלמד אותך מקצוע, שמקבל אותך כמו בן־אדם, שמלמד אותך לפתח את התכונות הטובות

עברתי לבית-ספר תיכון אחר כדי לא לסחוב איתי את התגיות שהדביקו לי בחטיבה לקחתי מאמן אישי ירדתי במשקל התחלתי לרוץ ועשיתי מהלכים במטרה לעבור מן השוליים למרכז אבל החיים במרכז כל כך מתישים אותי גם הקטע עם הבנות ממש לא כמו שחשבתי ובשיכבה הזאת הכול משתנה הכול רוחש מתחת לפני השטח ומעל פני השטח ואני מגיע למקומות שבכלל לא רציתי להיות בהם אמ

... לפחות בחלום הזה איננו חלוקים. חלום נכסף וכה רחוק,השלום" ולא נדע, נכרות ברית שלום, מכתת חרבותינו לאתים,וכשיבוא ספרה החדש"-רועי" במילים אלה מסתיים הרומן."עוד מלחמה המתאר, רחב יריעה, רומן עכשווי-וורצל-של אסתר שטרייט שבצלה חיים,בכעין חתך לרוחב את תקופתינו הסוערת והסבוכה רועי הוא. כמעט בלשית, העלילה מרתקת.ופועלים הגיבורים אך אין ל