מדף הספרים של אתי - הספרים שדירגה
"ילדות בנות תשע באירן לא צועקות בשמחה במגרשי משחקים, חשופות לעיני העוברים ושבים.
הן לא מושכות אליהן תשומת לב ולא הולכות לבית ספר עם בנים.
הן אינן מטלטלות את שערן הג'ינג'י הארוך ויודעת בביטחון שמחכה להן אהבה בעתיד.
והן לא, לא, לא שרות 'לשבת על עצים, להתנשק עם בנים ולהביא תינוקות...'.
ברפובליקה האיסלמית של אירן, אין שום דבר תמים ברגע
פריז, יולי 1942: שרה בת העשר ומשפחתה נעצרים על ידי הנאצים באקציה של "וול-ד'איב". לפני שהמשטרה לוקחת אותם, שרה נועלת את אחיה הקטן, מישל, במסתור החביב עליהם, הארון שבחדרם. היא שומרת על המפתח במחשבה שתחזור בתוך שעות ספורות.
פריז, מאי 2002: לקראת מלוא שישים שנה לוול-ד'איב מתבקשת ג'וליה ג'רמונד, עיתונאית אמריקאית, לכתוב על היום השחור הזה בעברה
טטיאנה מֵטָאנובה גרה בדירה דחוסה, וחולקת בה חדר אחד עם אחותה, אחיה ושני הוריה, בתנאי הדוחק שמזמנת רוסיה של סטאלין. כן, לנינגרד של 1941 היא עיר שימיה המפוארים מאחוריה.
אבל כשגרמניה של היטלר פולשת לעיר ומטילה עליה מצור, התנאים האלה רק הולכים ומחריפים, ואל הדוחק מצטרפים דלות בלתי נסבלת ורעב קשה.
זהו הרקע לרומן מרגש וסוחף, שבמרכזו סיפ
טטיאנה, נערה בת שמונה עשרה, אלמנה בהריון, נמלטת מלניגרד, העיר השסועה לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי להתחיל חיים חדשים באמריקה. ואולם רוחות הרפאים של עברה אינן מוכנות לנוח בשלום במקומן.
היא נתקפת תחושה עזה, כמעט דיבוק שבעלה, רב סרן אלכסנדר בלוב, עדיין חי, והוא זקוק לה נואשות.
בינתיים, מעבר לימים ויבשות, הרחק בתוככי ברית המועצות, אלכס
קצת אחרי שהמטוס ממריא עומר לא מתאפק ושואל, "סליחה, נדמה לי שאנחנו מכירים מאיזשהו מקום. יכול להיות?" ולפני שהאיש מספיק להשיב הוא ממשיך, "לא הצגתי את עצמי. עומר ברלוביץ´, נעים מאוד," ומושיט את ידו ללחיצה. "לא נראה לי שאנחנו מכירים. אבל ככה זה בארץ, כולם מכירים את כולם." "לא," עומר מתעקש, "לא,לא, אני בטוח שאנחנו מכירים. אפשר לשאול איך קוראים לך
זהו סיפור מדהים על משפחת פשע נועזת, המנהלת את עסקיה האפלים בעיר ישראלית גדולה מתחת לאפה של המשטרה.
העלילה המפתיעה מגוללת את סיפורי חייהם של גברים, נשים וילדים שנקלעו אל לב הסכנה במרוצת שלושה דורות רצופי אהבות סוערות, תככים סבוכים, כבוד שנרמס ונקמות שלא איחרו לבוא.
"ילד אחד יותר מדי" הוא פרי תחקיר מקיף שערך רם אורן במשך שנתיים. הוא