לכל איש אשה
שקצב לו אלהים
בלתי אפשרית דמיונית
כרוח ערב במדבר
לשים ידו על קדחת ראשה
להשתוקק אליה בחשכה
בערב ימיו
לשמוע קולה מורעב
התלוי בקולו כשני נדוני עולם
על וו
לכל איש אשה
עץ החיים עץ הדעת
אהבה היא שיחתי - שם אינטימי, מעודן, על ציר הקרבה, שירה מנפש אוהבת לאהוב לבה, במקצב קבוע, בשורות קצרות המתחברות זו לזו בלי סימני פיסוק;
הספר מבטא את תאוות השירה של המשוררת, תאווה היולדת צבעים, כפי שהם מתבטאים בתחום אמנותי אחר שלה:הציור. המראות בספר לקוחים מחיי יום יום של אישה, הקמה לקראת קשיי קיום ופרנסת הבית, גידול ילדים וחינוכם. אלא שבתוך אלה בא לה פתאום ללדת חלום. וחלום השירה הוא עולם הקסם שלה "המנגן חרובים תחת גופה", שהם בעצם מתת לקוראי השירה.
הספר נכתב מתוך הבית שבו גרה המשוררת. על עטיפתו ציירה המשוררת את הבית האולטימטיבי של אדם וחוה וביניהם הכתובה המחייבת אותם לומר דברי שירה. לא רק זה לזו ,אלא להפיצה ביקום כולו. שירה היא תקשורת וגם מסר לחיבור בין אנשים. הבית הוא יסוד,המקום החשוב ביותר לאדם. ממנו יוצאים ואליו שבים. יוצאים גם לקהילה יותר גדולה, ולסביבה שבה אנו קיימים.
לא