“שפתה של לאה טרן היא האדמה,הלחם,האושר.זהו סוד כוחה האחר.
לאחר שהאשה קמה לקראת קשיי יומה בא לה פתאום ללדת חלום.
חלום השירה הוא עולם הקסם שלה,גם את קשיי היומיום היא מבטאה בשפה פשוטה. כמו:לעצור בתחנתהאוטובוס ולהמתין תחת מחסה הפח.
ובהמשך ישירלאפרוריות החיים והכפור, תאוות השירהשלה יולדת צבעים לנגן חרובים שהם מתת גופה לקוראי השירה הטובה.
פסח מילין.”