אם תשאל את אליס לא תזכה לתשובה, כי המתים אינם מדברים.
אולם מתוך יומנה עולות זעקותיה ותחינתה אל הורים וחברה וממסד.
זעקתה של אליס אינה מוצאת פורקן ופתרון, זוהי זעקה קשה אשר לפלא יחשב אם לא תיקוב את לבות כולנו, נערים ומבוגרים, ילדים ומחנכים. זעקתה של אליס אות קין היא על מצחנו כי אנו יצרנוה כמו ידינו, ועלינו להתמודד עימה ולפעול שאם לא
"אני לא מטורפת. איני רואה ריקועי זהב על תקרת התא שלי כשאני מרימה מבט ואיני מריחה בשמים באוויר. גם איני מריחה את הצחנה המעופשת של התא שלי או של מיטתי משום שאני רגילה אליה.
אני כן מריחה את ריחות הגברים. הגברים שמבקרים אצלי לעולם אינם נקיים; על אחדים אני מריחה את ריחות הבישול של נשותיהם ועל אחרים את ריחות הבושם שלהן. ישנם גברים שמשפתי
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
100 חורפים הוא סאגה משפחתית רחבת - יריעה שתחילתה בחורף 1883 באחוזת הרוזן גריז'נובסקי שביערות פולין, וסופה בתל אביב של סוף המאה העשרים.
בבוקר חורפי אחד יוצאת פאני המשרתת ליער ומוצאת שם נער מוטל על האדמה הלחה.
בין הנער לפאני נרקמת מערכת יחסים שהיא תחילתה של שושלת משפחתית ענפה.
מכאן והלאה נסחף הקורא ועוקב אחר גיבורי הסיפור, שאורגים יח
חשיש בגיל שתים עשרה... הרואין בגיל שלוש עשרה... עיסוק בזנות בגיל ארבע עשרה... סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. הוא סיפור מדהים, שאינו נותן מנוחה. בגילוי לב חושפני, בדייקנות מפתיעה של זיכרון היורד לפרטים, בפשטות נוקבת עד כדי אכזריות, ובבהירות אינטליגנטית להפליא, מתארת כריסטיאנה את כל מה שעבר עליה ב``שנות הסמים`` שלה, עד אשר עלה בידה - שלא כמ
אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי.
במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל. היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה