"אמרתי לו: תגיד לי את האמת, והוא אמר: איזו אמת? ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה - ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו. "יריתי לו בין העיניים". ככה זה קרה, וכך גם נפתח הרומאן הקצר הזה: האקדח שהיה מונח כל השנים במיגרה יורה כבר בעמוד הראשון. לגיבורת הסיפור נותר רק לשת על הספסל בגינה הציבו
מבחר שיריה של דליה רביקוביץ, ביניהם: בובה ממוכנת, תרצה והעולם הגדול, עמוד התיכון, סוף הנפילה, קריעה, כל משבריך וגליך ועוד... קריעה הוא הלך מפה האיש הזר בנעליו דבק קיסוס משזר וסודר היה כרוך לו לצואר והרוח נגח בו בחזקה. ועפרונים היו שורקים וזרזירים נתלים בענן והשמים מלאו צריחות עורבים ואימת השקיעה וזוהר השושן. וקנה - קש שהתעופף ברוח הב
חדרים - כתב עת לשירה מס' 14
חורף 2002
בעריכת הלית ישורון
הוצאת גלריה גורדון
תל אביב, 2002