מדף הספרים של פילפילוני - הספרים שדירג

לא פשוט להיות ילד. תשאלו את גרג הֶפְלִי, שמתחיל ללמוד בחטיבת ביניים ומוצא את עצמו לפתע מוקף בילדים מופרעים, בילדות מעצבנות ובבריונים שכבר מזמן התחילו להתגלח. יומנו של חנון הוא ספר מפתיע ומשעשע, המלווה את הגיבור שלו במשך שנת לימודים אחת. תחוו איתו מצבים מביכים ורגישים, הצלחות וכישלונות, ותגלו שבסופו של דבר, חוש ההומור תמיד מנצח.

תארו לעצמכם שיום אחד אתם מגלים שהמשפחה שלכם היא אחת המשפחות החזקות ביותר בהיסטוריה. תארו לעצמכם שאומרים לכם שמקור העוצמה של המשפחה חבוי מסביב לעולם, וכדי לגלות אותו, עליכם למצוא 39 רמזים. כעת תארו לעצמכם שמעניקים לכם את זכות הבחירה - לקחת מיליון דולר או לקבל את הרמז הראשון ולהתחיל במסע החיפושים. דן בן ה-11 ואיימי בת ה-14 נוסעים להלוו

הדרסלים היו כה אכזריים וגועליים, עד כי אותו קיץ הארי פוטר ממש השתוקק לחזור לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אלא שעוד לפני שהוא מספיק לארוז את המזוודות שלו, הארי מקבל אזהרה מיצור מוזר וקסום בשם דובי, שאומר שאם הארי פוטר יחזור להוגוורטס, יתרחש אסון. הארי פוטר הוא קוסם. הוא עכשיו בשנה השנייה שלו בביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, וה

במשך 12 שנים ארוכות, הוחזק אסיר בשם סיריוס בלק במאסר במבצר אזקבאן המצמרר, כלא הקסמים. סיפרו שהאיש, שהורשע ברצח שלושה-עשר אנשים בקללה אחת, הוא גם היורש הנבחר של אדון האופל, הלורד וולדמורט. כעת בלק ברח מהכלא ויצא אחרי הארי כדי לסיים את מלאכתו. חייו של הארי פוטר נתונים בסכנה, אפילו בין חומות בית-ספרו הקסום, ואפילו כשהוא מוקף בחבריו הטוב

קרטר נודד עם אביו הארכיאולוג במסעותיו ברחבי העולם. סיידי גרה בלונדון אצל סבא וסבתא שלה. קרטר חי על מזוודות. סיידי מבלה עם החברות שלה. קרטר הוא נער מנומס וצייתן. סיידי מרדנית ובועטת. לקרטר יש עור כהה ולסיידי עור לבן. והם אח ואחות. מאז מות אמם, קרטר וסיידי נפגשים רק פעמיים בשנה — וזה בסדר גמור מבחינתם, כי הם לא ממש מסתדרים. אבל כל זה משת

בעוד ימים ספורים ימלאו לפרסי ג´קסון שש-עשרה שנים, ונבואתה העתיקה של האוראקל מדלפי עומדת להתגשם. אדון הזמן, הטיטאן המרושע קרונוס, אסף כבר את צבאו וכעת הוא מוכן לצעוד על האולימפוס. אלא שידיהם של אלי האולימפוס כבולות: הם עסוקים בקרבות נגד מפלצות עתיקות יומין, מהמרושעות ורבות העוצמה שאי פעם היו. הר האולימפוס נותר כמעט ללא הגנות, ורק

תאמינו לי אם אספר לכם שנמאס לנו ממנהרת - הזמן? תאמינו לי אם החלטנו לגלות את הסוד שלה? הרגשנו שהחויות שאנחנו עוברים קשות מדי לילדים כמונו. אבל פעיות של עגל עצרו אותנו. העגל ממש בכה, מגעגועים לאמו שנעלמה. מי גנב את הפרה? לאן היא נלקחה? יצאנו לרדוף אחרי הגנבים, רכובים על סוסים, להחזיר לעגל הבוכה את אמו. הפעם הגענו לימים שאפילו שומרים יהוד

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החש

הפעם המנהרה באמת הפתיעה. הפעם כאילו היו למנהרה רצונות משלה. הפעם היינו במנהרת - הזמן בכלל בלי להכנס למנהרה! אבל מה יש בסל שאנחנו מעבירים? למי אנחנו מעבירים אותו? מי הם השנים בבגדים האדומים הנמצאים בבית הסוהר בירושלים? למה חבריהם מעבירים להם את הסל הזה? ולמה הם עומדים שם באמצע התא שלהם, ומתחבקים?

"הַיי, מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן!´´ פָּנִיתִי אֶל הַמִּנְהָרָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, "מַה קּוֹרֶה? תַּסְכִּימִי לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?" אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹד לֹא נִסִּינוּ כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפ

"אם כך חבריך שוב הגיעו להציל אותך, יצור קטן... אבל אל תשלה את עצמך,אנחנו נשלים את העסקה שלנו... בּוֹן הוא הגיבור הבלתי נשכח של סדרת פנטזיה מצוירת. סיפורו המותח והמשעשע מוביל אותו מעירו בונוויל אל עבר עמק חלומי. שם מחכה לו פגישה גורלית עם ת'וֹרן, שם עוקב אחריו הדרקון האדום, שם אורבים לו העַכְבְּרָאשים, שליחיו של "מכוסה הראש" המסתורי

בְּאֶמְצַע הַחֲדָשׁוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶת הַמְּחַבֵּל מְאַיֵּם לִפְגּוֹעַ בָּעוֹלָם הַמַּעֲרָבִי, אָחִי עִדָּן פָּרַץ לַחֶדֶר וְסִפֵּר שֶׁהַמַּחְשֵׁב שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּגֵּעַ. אֵיכְשֶׁהוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַמַּחְשֵׁב לֹא הִתְקַלְקֵל, אֶלָּא שֶׁהָאַבִּיר מְנַסֶּה לִיצוֹר אִתִּי קֶשֶׁר. לְפִי הַהוֹרָאוֹת שֶׁל תּוֹם, לָ

בואו נודה בזה: גרג הפלי לעולם לא ישתנה. מישהו פשוט צריך להסביר את זה לאבא שלו! אבא של גרג לא יוותר עד שיצליח לחשל את הבן שלו ולהפוך אותו מחנון לבריון קשוח. הוא שולח אותו לפעילויות מאתגרות, אבל גרג מוצא דרכים מקוריות לשרוד אותן. ואז שולף אביו המיואש את הקש האחרון - חופשת קיץ חלומית בפנימייה צבאית...   הקש האחרון הוא הספר השלישי

הפעם הייתי לבדי. נכנסתי למנהרת - הזמן, והגעתי לתקופה שבה האנשים לא נראו מאוד שונים ממני. אבל הייתי כל כך לבד. בחשבון פשוט ידעתי שהייתי לפני שלושים שנה. כשההורים שלי היו בגילי. האנשים לבשו חלצות לבנות, חלק מהם היו עם טליתות, ונראו מדאגים מאוד. משהו הדליק רדיו, וכלם התאספו סביבו. סיסמאות נשמעו ברדיו ליחידות השונות. הידיעות שהגיעו מהחזי

בחוץ היה משעמם, והיתה הפסקת חשמל. שום דבר לא עבד. רק בגלל השעמום נכנסנו למנהרת הזמן. "מענין מה עשו האנשים לפני שהיה חשמל," אמרתי לשרון, "איך הם הסתדרו?" ואנחנו, ילדים של היום, עם מיקרוגל, אינטרנט וטלפון סלולרי... הלכנו לגלות איך זה להיות בלי חשמל. ישבנו בחדר האוכל של קיבוץ דגניה, והקשבנו למהנדס שתאר לחברי הקיבוץ איך הוא יקים של תחנת כוח ו

יום ההולדת השישה־עשר של פרסי ג'קסון מתקרב, היום שבו תתגשם נבואתה של האורקל מדלפי, והמצב מדאיג ביותר. הצבא המפלצתי של קרונוס, אדון הזמן, מתכונן לכבוש את האולימפוס, אבל מגניו, האלים עצמם, שקועים בקרבות נגד מפלצות עתיקות. כעת תקוותו האחרונה של העולם היא פרסי וחבריו החצויים. הגיבורים הצעירים נחושים לעצור את צבא האויב ובטוחים בכוחם. הם

אפילו לא נכנסתי למערה, רק שלחתי את שרון לבדוק מה קורה בה. ואז היינו שנינו בתוך מנהרת הזמן. פתאום התחברו ביחד הצימר בגליל, החלום המוזר שחלמתי, וגל אבק גדול שנשא אותי ואת שרון, והפגיש אותנו בהרים מול צפת. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היה מאוחר מאוד בלילה. היינו צריכים ל

הקיץ הגיע, אך פרסי ג´קסון וחבריו במחנה החצויים אינם יכולים לתפקד כרגיל בתקופה שבה קרונוס, אדון הטיטאנים המרושע, ממשיך לצבוא כח ולהכין את צבא המפלצות שלו למתקפה על אלי האולימפוס. תגלית מפתיעה חושפת תוכנית אפשרית של האויב: להיעזר במבוך העתיק של דיידלוס, המשתרע כעת מתחת לפני הקרקע בכל רחבי ארצות הברית. פרסי וחבריו יוצאים למסע אל תוך

ביום של שביתת מורים, הלכנו למערה שלנו, רק להעביר את הזמן. לחקנו אתנו בתרמיל פנקס לרשימות, קולה, שקית `ביסלי` בטעם גריל וטלפון ניד. מרחוק שמענו צלצול פעמון. וכך, כשאנחנו הולכים אחרי קול הפעמון, הגענו לפתע אל נהרים שלחוף הירדן. היינו בתחנת-הכח, בימים אחרונים שלפני הכרזת המדינה, ולא ידענו מה יקרה למקום. היינו חייבים לספר מאין הגענו, אבל ה