מדף הספרים של עדן הרטמן - הספרים שדירגה

"אם אתם באמת רוצים לשמוע על כל העניין, אז מה שבטח תרצו לדעת קודם-כל, זה איפה נולדתי, ואיך הייתה הילדות המחורבנת שלי, ומה עשו ההורים שלי לפני שהולידו אותי, וכל הזבל הזה מהסוג של 'דיויד קופרפילד', אבל לא מתחשק לי לדבר על זה יותר מדי..."

דרי: עיירה קטנה במדינת מיין, מקום ששורה עליו רוח של בית. אולם בדרי הרוח היא רוח רפאים... ´זה´ הוא התגלמות הרוע, והוא נקרא כך משום שאין מילה שתוכל לתארו. הוא מופיע בדמויות שונות, והדמות החביבה עליו היא של ליצן עם בלונים. משכנו הוא תעלות הביוב של דרי. על קיומו מעידים ילדים שנרצחים וגופותיהם נמצאות אכולות. ´זה´ אינו בוחל גם במעשי רוע אח

עמוד ראשון בספר: לילה אחד לפני איזה עשרים שנה, בתקופת המצור שהטילה מחלת החזרת על משפחתנו הענקית, הועברה פראני, אחותי הצעירה ביותר, עם העריסה והכול, אל החדר שהיה אמור להיות נקי מחיידקים, החדר שאותו חילקתי עם אחי הגדול סימיר. אני הייתי בן חמש - עשרה, סימיר היה בן שבע - עשרה. בסביבות שתיים לפנות בוקר, העיר אותי בכייה של השותפה החדשה לחדר.

בינואר 2010 הלך לעולמו בקורניש, ניו המפשייר, הסופר האמריקאי ג'רום דיוויד סלינג'ר, בן 91. מחברו הידוע של "התפסן בשדה השיפון", אחד הסופרים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, פירסם בחייו ספרים מעטים (עדיין לא ברור כמה יצירות נותרו בעזבונו), ובהם צמד הנובלות "פראני וזואי" מ-1961, שראה אור ב"כתר" במלאות שנה למותו. סלינג'ר (שאביו היה יהודי

כבר חמישים ותשע שנים אני מנסה לכתוב את הדברים האלה. ב-1949, בהיותי מלח באונייה "פאן יורק", כשהשתתפתי בהבאתם של פליטי שואה לארץ, כתבתי ספר שקראתי לו "החברים של בני", כלומר בני מרשק. אישה יפה מכפר יהושע העתיקה את כתב היד אבל איש לא רצה בו והוא אבד. אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. א

סוסעץ, הרומן הגדול של יורם קניוק, רואה כעת אור במהדורה חדשה, כמעט ארבעים שנה לאחר שפורסם לראשונה. עמינדב סוסעץ, צייר ישראלי, חי ויוצר שנים ארוכות בפריז ובניו יורק. מפעל חייו - האישי, האמנותי, הפילוסופי - הוא ניסיון מתמיד להבין מי הוא ולאן מועדות פניו. הוא עורך מסעות, קורא תיגר על מוסכמות וגבולות, ממציא לעצמו ביוגרפיות חלופיות ומתאמץ

האם המחבר של קארי, הקמיע, קאג`ו וקריסטין, יצר אי פעם סיפור מזעזע, עד שבמשך זמן מה לא יכול היה לסיים את כתיבתו? כן, זה הספר. לואיס קריד, רופא צעיר, עובר עם משפחתו להתגורר בעיירה קטנה במיין. בית כברות מתחיל בביקורם בשטח קבורה בין עצים, בו קברו דורות רבים של ילדים את בעלי החיים האהובים עליהם. ``בית כברות`` - כי הילדים כתבו את השם בטעות, אך זה

מייד אחרי השקיעה - תקראו לזה שעת דמדומים, תקראו לזה שעת בין-ערביים - זה הזמן שבו קשרים אנושיים מקבלים גוון על-טבעי, הזמן שבו דבר אינו כפי שהוא נראה, השעה שבה הדמיון מתחיל לסרוק את הצללים המחשיכים ואור היום יכול לנטוש אתכם בבעתה. זוהי השעה המושלמת לסטיבן קינג - אצלו הקו המפריד בין החיים למתים אינו תמיד ברור, והתפרים המחזיקים את המציא