אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח. זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים.
בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחד
רחלי בת השבע מקבלת את המשימה הראשונה בחייה כאשר היא מצוידת בכד חלב ויוצאת בבוקר ירושלמי, קסום ופסטוראלי אל המכולת הסמוכה לביתה כדי להביא הביתה חלב. שם, בתור לחלב, פוגשת בדמויות שונות ומשונות אשר ילוו אותה למחוזות שונים בחייה.
לאן נעלם הצנחן עם העיניים הבורקות שפגשה בתור לחלב? מדוע החלבן מוהל את החלב במים? מי זאת הזקנה מהתור לחלב?
איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.
הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות - אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו
סיפור חיים אמיתי על שינוי וצמיחתה של אישה.
המחברת, עפרה שוחט, חושפת בכנות מדהימה את סיפור חייה, המתחיל בילדות בירושלים של שנות החמישים במשפחה שבה האב הקפדן והנוקשה הוא שליט כל-יכול והאם הכנועה מנסה להגניב לבתה מנות של אהבה ופינוק בהסתר.
יש גם סבא וסבתא בצפת שהילדה היפה, בעלת העיניים הכחולות, אוהבת מאוד להגיע אליהם מאחר ואצלם היא
בבית קטן, בירושלים של שנות החמישים, גר ילד יתום מאם עם אביו ועם משפחה נוספת, והילד מתנהל בעולם כגלמוד המבקש אהבה בכל אשר יפנה. אל בני הבית הזה, שכל אחד מהם נושא עמו שק של כאב, מצטרפת בלילה גשום אחד גברת שפניה חבולים ומבטה מבועת, ובלבה פקעת של סודות.
עוד באותו לילה מתברר שמתחת לאיפור ולשמלה מסתתר גבר במנוסה. "הדודה אווה", כך קורא לו הי
רומן על אשה ישראלית הנוסעת לבקר את בנה באוסטרליה. הגעגועים לבנה וכלתה ואל נכדתה בת השש
ממריצים אותה לנסוע אליהם ללא אורי בעלה, המתנגד לנסיעתה. תוך כדי התמודדות עם רגשי האשמה שמלווים
אותה על נסיעתם היא נפתחת לעולמם החדש של ילדיה ומשקיעה את מאמציה בבניית הקשר עם נכדתה תמרה.
פגישה אקראית עם השכן של יונתן, שאל ביתו נקלעה באקראי באי
המכתב שמקבל אילן מאמו, שבוע לאחר מותה, מטלטל טלטלה עזה את חייו ומשנה מן היסוד את כל אשר האמין בו עד כה. סוד שהיה שמור שנים ארוכות נחשף ומאלץ את אילן להתמודד עם מציאות חדשה ומפתיעה עבורו ועבור כל הסובבים אותו. מאותו רגע שבו מתגלה לאילן הסוד ועד לסיום המפתיע, חייו שוב לא יחזרו להיות כשהיו. מסכת הקשרים העדינה הנרקמת בינו לבין דמות חדשה
מלון הרצליה הקטן שאירח בין כתליו קציני או"ם שבדים גבוהים ובהירי שיער, הספרייה במעלה המדרגות שבה אוצרות תרבות וסיפורת, "העיגול" שבו התאספו ילדי השכונה למשחקים והסתודדויות, חנות הקפה אשר ריחותיה גלשו ומלאו את הרחוב, הבית שנמחק, סודותיה של סבתא והיהלום שאבד – כל אלה ועוד רבים אחרים, הם ציוני דרך בתקופה המופלאה אשר כה רבים אוהבים להתר
השנה היא 1946.
סלטנאת יעקבי בת ה-16 מהעיירה הקטנה גולפיגאן מגיעה לשרת בבית משפחה עשירה בטהראן הגדולה.
יופייה, פיקחותה ואומץ ליבה כובשים עד מהרה את כל בני המשפחה ובראשם את הבן הבכור, דווד, השקול והרציני, המבוגר ממנה בעשרים שנה.
אט אט נרקמת ביניהם מערכת יחסים עדינה ומלאת חיבה, שהופכת לסיפור אהבה סוער.
אולם אז מתברר כי לאמה של סלטנאת,
קצת אחרי שהמטוס ממריא עומר לא מתאפק ושואל, "סליחה, נדמה לי שאנחנו מכירים מאיזשהו מקום. יכול להיות?" ולפני שהאיש מספיק להשיב הוא ממשיך, "לא הצגתי את עצמי. עומר ברלוביץ´, נעים מאוד," ומושיט את ידו ללחיצה. "לא נראה לי שאנחנו מכירים. אבל ככה זה בארץ, כולם מכירים את כולם." "לא," עומר מתעקש, "לא,לא, אני בטוח שאנחנו מכירים. אפשר לשאול איך קוראים לך
מאיר נאמן - סופר מוערך, מו"ל מצליח, נשוי בשנית לאישה צעירה ממנו שהיא סופרת בעצמה - נמצא בצרות. הוא סובל ממשבר כתיבה חמור. זה חודשים ארוכים שאין הוא מצליח להוציא תחת ידו ולו פסקה אחת ראויה, וספרו, השואב את השראתו מתעלומת חייו ומותו של אדגר אלן פּו, אינו מתחיל כלל לקרום עור וגידים.
אשתו, לעומת זאת, ממשיכה 'לייצר' בשטף את ספרי החוזרת בשאלה