“אודה ולא אבוש, אינני נמנית על קהל קוראי השירה. הסיבה לכך היא פשוטה: מרבית השירים בהם אני נתקלת במוספי העיתונים, או במקומות אחרים, הם חידתיים ולא מובנים. קריאת שירה היא בעיני חוויה אינטימית בין הכותב לקורא. אם אני זקוקה לתיווך של אדם נוסף על מנת להבין את השיר – רב רובו של הקסם פג. לא כאלה הם שיריו של יצחק שין. נתקלתי בהם לראשונה במצגת שהגיעה אל תיבת הדואר שלי. כאשר פתחתי את המצגת נשמעה באוזני מנגי”

“אודה ולא אבוש, אינני נמנית על קהל קוראי השירה. הסיבה לכך היא פשוטה: מרבית השירים בהם אני נתקלת במוספי העיתונים, או במקומות אחרים, הם חידתיים ולא מובנים. קריאת שירה היא בעיני חוויה אינטימית בין הכותב לקורא. אם אני זקוקה לתיווך של אדם נוסף על מנת להבין את השיר – רב רובו של הקסם פג. לא כאלה הם שיריו של יצחק שין. נתקלתי בהם לראשונה במצגת שהגיעה אל תיבת הדואר שלי. כאשר פתחתי את המצגת נשמעה באוזני מנגי”