מדף הספרים של סתיו ויסמן - הספרים שדירגה

מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים. כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר. הרחק מהבית, ברחובו

הפרשה שזיעזעה את העולם בבוקר 2 במרס 1998 נחטפה נטשה קמפוש, ילדה אוסטרית בת עשר, בדרך לבית הספר שבו למדה בווינה. החוטף, וולפגנג פְּריקְלוֹפּיל, הכניס אותה בכוח לרכב מסחרי לבן, הסיע אותה לביתו וכלא אותה בתא מרתף חשוך שגודלו חמישה מטרים רבועים. רק ב־23 באוגוסט 2006, לאחר שהוחזקה כאסירה במשך שמונה שנים, קמפוש הצליחה סוף־סוף להימלט. שעות ספ

על - פי קרישנמורטי - את ה'אמת' צריך האדם לראות בעצמו, מתוך עצמו. אי אפשר לקבלה מפיו של אחר שכן זו כבר אינה אמת אלא דבר מה חסר חיים. כל "טכניקה" רוחנית נידונה מראש לנחטאת האמת מפני שזו כאמור אינה ניתנת להעברה מאדם לאדם. וכל "דרך" המתיימרת להביאנו להארה תביאנו רק לאשליה. קרישנמורטי נחשב על ידי רבים כאחד מגדולי ההוגים והמחנכים של המאה

אפתח בהתנצלות מקובל בתרגומים יפנים שהמתרגם מקדים בהתנצלות, אבל אני, עוד יותר מהמתרגם היפני, מרגיש חייב בהתנצלות. הרי איש לא מינה אותי לפרש ולתרגם את ספר התורה של חכמי הטאו, לקחת את כתר הכתבים הסיניים, לבתרו בסכין לחלקים על נייר, ולהלבישו גלימה עברית קשה, נוקשה וצעקנית. האם יש בי מספיק אהבת אמת אל הטאו, ואני לא מתכוון לאהבת המחברת, ה

חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה. היא צעירה, נבונה ויפה. יש לה משרה טובה והרבה מחזרים. היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה. אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש. כל ימיה דומים זה לזה. ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות. ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל

"ישאל כל אדם את עצמו כמה בני אדם אוהבים באמת ובתמים הכיר מעודו" מבקש אריך פרום מקוראיו, וממשיך וטוען כי רוב בני האדם חושבים על סוגיית האהבה לא מצד היכולת שלהם לאהוב אלא מצד היותם נאהבים. הם יודעים שאהבה היא גורם מרכזי בחייו של האדם, אך אינם מעלים על דעתם שהיא מיומנות נרכשת שיש ללמוד אותה ולהתאמן בה. באמנות האהבה טוען פרום כי האהבה

ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו ? הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים ? הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנ

מה העניין בשיחה? האם יש לה ערך בפני עצמה או שהיא אמצעי בלבד ליצירת שיתוף פעולה? האם אנחנו משוחחים כדי לגלות משמעות? כדי לזכות בהכרה? כדי לא להישאר לבד? האם רעיונות מוצאם בשיחה? האם תרבות, אמנות ומחשבה אינן אלא שיחות? השאלה נוגעת לכל תחום פעילות שכרוך בו דיבור. השיחה פרימיטיבית, ראשונית – אנחנו יצורים משוחחים. הספר מאתֵר אופנים שוני

"אמנם, כל יצירותי מושלמות הן בעיני, אך על כולן מעדיף אני את האגדות שלי". במלים אלה, שיהירות וקונדסות משמשות בהן בערבוביה, ביטא המשורר האנגלי - אירי המהולל את יחסו החם לספרו זה. אוסקר ויילד (1854 - 1900) היה אחד הסופרים הססגוניים והפוריים ביותר בזמנו: הוא חיבר שירים ומחזות, סיפורים ודברי ביקורת: אך דומה שדווקא אגדות אלה הקנו לו תהילת עולם. ה

אנה היא נערה רגילה, מלבד עובדה אחת ההופכת את יחסיה עם משפחתה לטעונים רגשית: הוריה הולידו אותה רק כדי שאחותה הגדולה, קייט, תוכל להילחם בלוקמיה שלה. בגיל 13, כמו רוב המתבגרים, אנה מתחילה לשאול את עצמה מי היא באמת, שכן תמיד הוגדרה ביחס לאחותה. כך היא מקבלת החלטה שאולי אין להעלותה על הדעת, החלטה שתקרע את משפחתה לגזרים ושעלולה להיות הרת-אס

האם כבר שנים אתה מטפח חלומות יצירה אך לא עזרת עוז להגשימם? האם רצית אי פעם לעשות משהו שהוא בעצם קרוב ללבך יותר מכל, אך לא מצאת את הכוחות לבצעו? האם יצרת בעבר דברים נפלאים, אך במשך השנים נכווית, נפגעת והקפאת עצמך בחוסר עשייה? דרך האמן הוא מסלול עצמאי לשיקום היצירה. הוא מיועד לאמנים, ציירים, עקרות בית, עורכי דין, משוררים, סופרים, מור

כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ