מדף הספרים של ג'ודיה - הספרים שדירג

"היום עליתי לגבעה שליד בית הספר. הייתה רוח ועפו מחטים של אורן שכיסו את הרצפה. עמדתי כמו שאני עומד ביום הזיכרון, עם אגרופים חזקים וראש כלפי מטה. ניסיתי לחשוב על השנה הזאת שאבא היה בבית ואנחנו לא דיברנו איתו והוא לא איתנו. לא נכנסנו לחדר שלו והוא לא לשלנו. ניסיתי לחשוב על החור שיש לנו בקיר בחדר שאליו לא נכנסים, אבל זה כמו לחשוב על איך זה

נערה בת 13 נאנסת באכזריות באזור מבודד בהרי האוזרק. נייל צ'יזם, תושב העיירה "סטיי מור", מואשם בפשע ונידון למוות. להגנתו יוצאת המעצבת הגרפית של העיתון הגדול במדינה, אישה שיש לה עבר בקרב הבוהמה האמנותית של פאריס, ששומעת גם היא את מקהלת העצים המזמרת את חפותו. האם היא תצליח להציל את נייל או שמקהלת העצים תהיה הקול האחרון שהוא שומע עלי אדמ

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי. יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים: עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון: גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים. הוריו של המספר עברו את השואה כילדים. נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר

"קובץ בא בימים זה נכתב במשך יובלות שנים, על שפע ילדי והאמא שלהם, ליתר דיוק, כנגדם. זהו גם קוסמופוליטי מעיקרו, שכן דומה כי בנושאים הקשורים לבית אין כל הבדל בין בתי - בציון לבין אלה של עמים פחות נבחרים. מלבד אולי העובדה שילדי ארצנו נוטים לקיים בבית משמעת חזקה יותר. יש הטוענים שכניעתם - מרצון של ההורים המקומיים לצאציהם היא תופעה חולני

מארק טוויין (1910-1835), מן היוצרים המלבבים בתולדות הספרות האמריקנית, מגלה כבר כאן, בספר מוקדם זה, את ניצוצות הכישרון שהקנה לו תהילת עולם. הסופר וההומוריסט הנודע, נער השעשועים של המערב הפרוע, מנפץ בו את הפרות הקדושות של העולם הישן בעט מושחז, בשנינות לגלגנית, בצחוק סלחני. ביוני 1867 יצא מארק טוויין לשיט ארוך מניו יורק לים התיכון על סי

"עכשיו גדליה מדליק את הנר ואומר למישאל מה זה החיים בסך הכול, אתה יודע? אני אגיד לך, צל עובר של ציפור עפה. זה הכול. הם מביטים בשתיקה על הלהבה הקטנה, הלבנה, וגדליה מוסיף, אבל הציפור. הציפור." רני צריך נס, איטה עוזבת את סדום, עורבים לבנים מכסים את הר הבית, המלמד לוקח את תלמידיו לגן החיות, חיים פנחס משנה את שמו, רחוב גילצ'ונקינה נבקע לשניים, ה

זה איננו ספר מסע רגיל, גם לא ספר תיירות. קרליבך חדר לתוך הודו אחרת, הודו בה מיליוני בני אדם משתכשכים באלפי שנות היסטוריה, כדי ליצור ערב - רב של תרבויות. הודו זו, של תרבויות, משמשת לו נייר - לאקמוס לבחינת המערב... קשה כיום, לדור הצעיר שלא ידע ולא קרא את האיש, להסביר את מעמדו של קרליבך בציבור הישראלי של שנות הארבעים והחמישים. בעידן הטל