מדף הספרים של לימור - הספרים שדירגה
תרגום חדש,כולל הקדמה מאת הסופרת
ואחרית דבר של ליאונרד פייקוף,מנהל עזבונה הספרותי.
"מעולם לא היתה בהיסטוריה תקופה שבה נדרש האדם להרהר, יותר מאשר היום, במה שהיה ראוי שיהיה." (מתוך ההקדמה)
כמעיין המתגבר, ספרה הידוע ביותר של הסופרת והפילוסופית האמריקנית איין ראנד, הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב לה
"אני לא מטורפת. איני רואה ריקועי זהב על תקרת התא שלי כשאני מרימה מבט ואיני מריחה בשמים באוויר. גם איני מריחה את הצחנה המעופשת של התא שלי או של מיטתי משום שאני רגילה אליה.
אני כן מריחה את ריחות הגברים. הגברים שמבקרים אצלי לעולם אינם נקיים; על אחדים אני מריחה את ריחות הבישול של נשותיהם ועל אחרים את ריחות הבושם שלהן. ישנם גברים שמשפתי
"בעולם כולו אנשים תמיד מקווים לשוב ולהשיג משהו שאבד.
אבל לפעמים עלינו להניח זיכרון של דברים מסוימים בשידה של חרטות קטנות.
ועם זאת לעתים נגלה בין קפליה של ממחטה ישנה, צדפה או אבן חסרת חשיבות שפעם גילמה את שעות אחר הצהריים המאושרות ביותר שלנו."
1967. קיץ של אהבה חופשית, סמים ומהומות ברחובות.
הקיץ שבו מפגש מקרי בברוקלין הוביל שני צע
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
לפני מאה אלף שנים חיו בכדור הארץ לפחות שישה מינים שונים של אדם. לאף אחד מהם לא היתה חשיבות מיוחדת. תפקידם בטבע לא היה גדול מזה של גורילות, גחליליות או סוסוני ים.
לפני כשבעים אלף שנה התחולל שינוי מסתורי כלשהו בתודעתו של אחד ממיני האדם הללו - הומו סאפיינס - ודחף אותו להשתלט על העולם כולו. ההיסטוריה של הומו סאפיינס מאז ועד היום היא לעת
"ההכנות לקשירת כפות הרגליים שלי ארכו זמן רב יותר משציפו כולם," מספרת פרח שושן, קשישה סינית הפורשת את סיפור חייה כמו את חיי הנשים שקדמו לה ובאו בעקבותיה. דורות של נשים סיניות חוברות לה כשהיא נזכרת: "בזמן שאני התרוצצתי בחוץ עם אחי, כבר החלה אמי לארוג את רצועות הבד הכחולות הארוכות שישמשו תחבושות הקשירה." התמונה הזכורה לה מאז היותה בת שש