מדף הספרים של אלה - הספרים שדירגה

אישה צעירה, יפהפייה, נרצחה. גופתה מתגלה בדירתה, מושחתת, עדות אילמת לזוועה. תוך ימים ספורים המשטרה עוצרת את החשוד ברצח: אריק ליפטון, פרופסור למשפטים, בעל שם בינלאומי בתחומו, איש נכבד ומפורסם, שהנרצחת היתה סטודנטית שלו. הוא נעצר בדרך לשדה התעופה. לבניה המגואלים בדם של הנרצחת נמצאים במזוודתו. להגנתו שוכר ליפטון את קייסי ג'ורדן, גם היא ס

על אף שהוא רק בן 32, גילי קורמן שרוי במשבר גיל הארבעים. הוא עורך דין קטן במשרד גדול, עם חברה שלא ממש רוצה להתחתן, אמא שחושבת שהוא עילוי לא ממומש ושני חברים טובים שרואים בו בוק נחמד. לכן, כאשר נכנסת למשרדו לקוחה מסתורית, שמבקשת ממנו לבצע עבורה שירות לא שיגרתי, זה נראה כמו הפתרון האולטימטיבי למשבר המוקדם שלו. למרות הססנותו הטבעית, קורמן

יוני בראל לא ציפה ליהנות מתקופת ההתמחות שלו בבית המשפט המחוזי. ואולם, ארבעה חודשים לפני הסיום הוא דווקא די מרוצה: השופטת רבקה גלזר, שאצלה הוא מתמחה, מעניקה לו עצמאות רבה בעבודה, הוא יוצא, מבלה וממצה עד תום את עובדת היותו רווק תל אביבי מבוקש. יועצת השקעות יפהפייה (יותר מתשע בסולם של יוני) גורמת לו לחשוב שהוא מצא דרך לשפר את מצבו הכל

פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב

זהו סיפורה של מריה, שחוותה שברון לב בתקופת ההתבגרות שלה, אשה יפה שיכלה להינשא בקלות אבל התגלגלה לז'נבה ונעשתה שם לזונה מקצועית. לאחר ששמע את סיפורה, ואת סיפוריהן של עוד נשים כמותה, החליט קואלו שתהא זו דרך מצוינת לעסוק בנושא שהעסיק אותו זמן רב: "כדי לכתוב על הצד המקודש של הסקס, נחוץ להבין את צידו המחולל." " סיפורי איננו מתיימר להיות

כמה מטומטם צריך להיות בשביל לא לראות את השקר הענק הזה כל לילה מול העיניים? מה יש לי לעשות איתם? אני רוצה להיות עם מישהו שמזהה אותי, לא עם עיוור מזורגג. לא מצאתי כזה והחלטתי החלטה אמיצה. אני אהיה לבד כל חיי ולא אתפשר על אהבה פושרת ומשמימה שבה צד א' וצד ב' מטייחים זה את שדה הראייה של זה באנחות מפוברקות. כי לא רק אני זייפתי, גם הם זייפו. אני

שום דבר בחייו של אורי דולב לא הכין אותו למגע עם המציאות שבצד האחר של דוכן-הנאשמים. כבנו של שופט בית המשפט העליון ופרקליט לשעבר, השתייך אורי כל חייו לאצולת המשפט הישראלית. הוא נחשב לשופט מחמיר וחסר פשרות, והמילה "זכאי" לא היתה שגורה בפיו. מפגש מקרי עם אישה ברכבת מוליך אותו, לראשונה בחייו, אחר רגשותיו. אבל הרומן הסוחף שאליו נקלע הופך א

**מהדורה חדשה דצמבר 2024** “זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״ כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך. בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ

אני זוכר במפורש שרשמתי בטופס, שלהיוולד ניו זילנדי זה אצלי בעדיפות ראשונה. "למה, מה איבדת שם?" שאל אותי קצין המיון, שבניגוד לאנשי הצוות האחרים הסתובב ללא כנפיים מנוצות על הכתף, "אתה בחור טמפרמנטי, תמות שם משעמום." "זה בדיוק מה שאני רוצה," השבתי לו, "להעביר את החיים בתור ג'ובניק, ולראות ירוק וכבשים כל הזמן." ספרו החדש והמשעשע להפליא של

חפצים חדים הוא מותחן מצמרר, ממכר ובלתי נשכח, כתוב ביד אמן. קמיל פריקר, כתבת של יומון צהוב שאך השתחררה מאשפוז פסיכיאטרי, נשלחת לעיירת הולדתה לסקר פרשת רצח של שתי ילדות צעירות. מאז עזבה את המקום לפני שתים-עשרה שנים כמעט לא דיברה עם אמה ההיפוכונדרית או עם אחותה-למחצה. ילדה יפהפייה בת שלוש-עשרה בעלת השפעה מסתורית על חיי העיירה. בבית ה

"המאהב" הוא הרומן הראשון שכתב אברהם ב.יהושע, ומיד עם פרסומו ב - 1977 הפך לאחד הרומנים האהובים והנקראים ביותר בספרות הישראליית. הוא תורגם ל - 23 שפות, עובד להצגה בתיאטרון חיפה, ופעמיים עובד לסרט באורך מלא בארץ ובאירופה. שש נפשות מצאו מחבר, ובמונולוגים שתי וערב הן מספרות על עצמן בישראל של תקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה. מן הביקורת: ``...מע

"אבל איך אדע מי נשמתי התאומה?" "כדי לדעת, תיאלצי להסתכן," היא אמרה לברידה. "קבלי את האפשרות שתיכשלי, תתאכזבי, תתפכחי מאשליות, אבל לעולם אל תחדלי לחפש את האהבה. כל עוד תמשיכי לחפש, בסופו של דבר, תנצחי." ברידה, אישה אירית צעירה, יוצאת לחיפוש אחר הידע. במסעה היא פוגשת איש חכם שמלמד אותה להתגבר על פחדיה, ואישה שמלמדת אותה לרקוד לצלילי

לפעמים אני הולך ברחוב, ותוהה לאן כולם הולכים? לאן היא הולכת? ומאיפה לעזאזל הם כולם באים? אני עוצם לרגע עיניים, וחושב האם יש מישהו שבאמת מאושר בפנים. ושאלה נוספת, שגם עולה לפעמים, היא לכמה מהם יש פס קקי בתחתונים? זהו ספרו השני של אילן הייטנר מחבר רב המכר "חוכמת הבייגלה".