"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי.
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת.
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
"קורה משהו. אני לא יכולה לספר אותו לאף אחד. אבל חייבת לספר אותו למישהו."
אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הדלת של השכנים.
שלושה וידויים עוצרי נשימה של שלושה דיירים בבניין אחד במרכז הארץ משתלבים זה בזה
וחושפים את הסודות והשקרים שבלעדיהם משפחות לא יכולות להתקיים.
אשכול נבו נוטל הפעם את הז'אנר הקלאסי של הווידוי, צולל עמו
הנערה שהשארתָ מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי- נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהן.
בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לֶפֶבְר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת.
כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אשתו ליב
כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם.
בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – "ה
שני ילדים קטנים מובאים אל מחלקת המיון של בית החולים "הדסה" בירושלים. האחד, ילד בן ארבע, סובל מכוויות חמורות, ואילו אחיו בן השלוש מחוסר הכרה עקב פגיעה מוחית חמורה. ליד מיטתם יושבת בדממה אמם, לבושה גלימות לבנות ושופעות. האם הצעירה והמסורה, עולה מאמריקה ובת למשפחה אמידה בפיטסבורג, שלה שבעה ילדים, מסרבת לענות לשאלות הרופאים – והמשטרה –
מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים.
כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר. הרחק מהבית, ברחובו
יום אחד מתהפכים חייה של דניאלה. גונן, בן זוגה הטייס, צלל עם מטוסו למדבר והיא מוצאת את עצמה לבדה עם בנה הקטן. היא שוקעת באבלה וכאבה ומתקשה להסתגל למציאות החדשה. גונן נוכח דרך קבע בדמיונה והיא משוחחת אתו ונאחזת באהבתו.
אלא שהחיים חזקים יותר. בתהליך כאוב ומתיש דניאלה נחלצת מתהומות הייאוש ושם ממתינים לה שני גברים אוהבים. האחד בלתי צפ
פגישה מקרית, מבט מהיר, ניחוח בושם...
כך נולדה אהבתם הגדולה והבלתי אפשרית של גבר ואישה שלכאורה לא היה דבר שיחבר ביניהם: הוא היה עני, היא הייתה עשירה. הוא היה יהודי, היא הייתה נוצרייה. הוא לא היה גבר מושך, היא הייתה יפהפייה. הוא היה רווק, היא הייתה אשת איש.
ואף על פי כן, אהבתם של נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", ובת האצילים אליס, אשתו של לו
ניצחון יביא עושר ותהילה.
הפסד יביא מוות בטוח.
קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי.
כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת
להבות מתחילות להתפשט.
והקפיטול מבקש נקמה.
חצי שנה חלפה. קטניס חזרה למחוז 12 וכעת מנסה להשאיר את משחקי הרעב מאחור ולשוב לשגרה. אבל זה לא פשוט כל כך: גייל לא סולח לה על קרבתה לפיטה בזירה וגם פיטה מרוחק וקריר. כשברחבי המחוז נפוצות שמועות על התקוממות והאצבע המאשימה מופנית אל "הנאהבים חסרי המזל", על פיטה וקטניס לצאת ל"סבב הניצחון" האכזרי
"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הר
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
נוילנד נבטה בראשו של אשכול נבו לפני 11 שנה, וגם כשעבד על צימר בגבעתיים, ארבעה בתים וגעגוע ו-משאלה אחת ימינה , הוסיף נבו לפתח את נוילנד, ספר אותו הוא מגדיר "הספר שתמיד רצה לכתוב".
נוילנד מתרחש ברובו בנופיה הדרמטיים של דרום אמריקה. כדי לכתוב עליהם ארז אשכול נבו תרמיל ומחברת ויצא לתחקיר של שבועיים ביבשת. בדרום אמריקה נפגש עם מכשפים אי
מדינת פאנם בוערת. בכל המחוזות מתנהלים קרבות נוראיים בין חיילי הקפיטול והמורדים.
אבל ההתקוממות לא תוכל להמשיך ללא מנהיג שיחדיר בעם אומץ ותקווה. המורדים זקוקים לעורבני החקיין שלהם. כעת עומדת קטניס בפני הקרב הקשה מכול - הקרב המתחולל בתוכה: האם תוכל לקחת על עצמה תפקיד גורלי שכזה? ואם תעשה זאת, מה יעלה בגורלו של פיטה השבוי בידי הקפיטול
דלילה לוי, צעירה נאה וחומרנית, מחליטה ברגע של פאניקה להינשא לרב שמחפש את דרכו ולהיות עזר כנגדו. אבל ההכרח להפוך לדמות מופת בעלת מידות טובות בקרב הקהילה מוביל אותה למערבולת של בחירות בלתי צפויות, היוצאות מכלל שליטה. בשפה רגישה להפליא, בהומור שנון ואגב תובנות מאירות עיניים פורשת בפנינו נעמי רגן את סיפורה של אשת הרב ושל הקהילה, הנאבק
"ואל אישך תשוקתך" הוא סיפורה של דינה רייך, אישה צעירה ויפה בת הקהילה החרדית בירושלים
המואשמת בחטא הנחשב בעדתה לנורא מכל - ניאוף.
אף - על - פי שדינה חונכה להיות בת צייתנית להוריה ואישה מסורה לבעלה,
יש לה גם מאוויים משלה - לרומנטיקה, לריגושים, לידע - ודומה שלא תוכל לממשם לעולם.
נישואיה, פרי שידוך, מאלצים אותה להדחיק אץ המאוויים הל
“היום כבר לא מתים מאהבה, היום מייצרים חיים חדשים מאכזבות ישנות”.
כבר לא מתים מאהבה הוא ספר שמורכב מאוסף סיפורים קצרים, טקסטים נוגעים וכואבים אשר לקוחים מהחיים של כולנו. מילים שיטלטלו אתכם, יחלחלו עמוק אל תוך הנשמה, יזכירו לכם שיש עוד אהבה בעולם אך גם יש לא מעט אכזבה.
הסיטואציות האמתיות, הרגש המוכר כל כך, המחשבות שרצות לכל אחד וא
"שתי פרידות וחצי" הספיקו לאלמוג בר, רק בת 23 מראשון לציון, להבין את המורכבויות הרגשיות אשר טמונות במערכות יחסים ולגבש בגילה הצעיר דרכים להתמודד איתן באמצעות כתיבת סיפורים. באמצעות כתיבה כנה ומדויקת הצליחה בר לשבות את ליבם של עשרות אלפי גולשים בסיפורים פרי עטה שהעלתה לפייסבוק, והפכו לוויראליים.
בעידוד ובתמיכת הגולשים, החליטה בר