מדף הספרים של כמעט מלאכים - הספרים שדירגה

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. הגענו לאותו מקום, אבל... באיזו תקופה אנחנו? והנה אנחנו ברובע היהודי, אבל... מה זה? למה הטנקים של צה"ל יורים על

תאמינו לי אם אספר לכם שנמאס לנו ממנהרת - הזמן? תאמינו לי אם החלטנו לגלות את הסוד שלה? הרגשנו שהחויות שאנחנו עוברים קשות מדי לילדים כמונו. אבל פעיות של עגל עצרו אותנו. העגל ממש בכה, מגעגועים לאמו שנעלמה. מי גנב את הפרה? לאן היא נלקחה? יצאנו לרדוף אחרי הגנבים, רכובים על סוסים, להחזיר לעגל הבוכה את אמו. הפעם הגענו לימים שאפילו שומרים יהוד

אפילו לא נכנסתי למערה, רק שלחתי את שרון לבדוק מה קורה בה. ואז היינו שנינו בתוך מנהרת הזמן. פתאום התחברו ביחד הצימר בגליל, החלום המוזר שחלמתי, וגל אבק גדול שנשא אותי ואת שרון, והפגיש אותנו בהרים מול צפת. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היה מאוחר מאוד בלילה. היינו צריכים ל

ביום-השואה הלכנו לשמוע הרצאה של נצול יהודי. אחר כך הגענו אל ביתו, כדי לשמוע יותר פרטים. לא נכנסנו למנהרת-הזמן, ואפילו לא הגענו אליה. אבל למנהרת יש דרכים משלה: בתי היהודים בערו מאחורנו, ואנחנו היינו בבית-הכנסת עם יהודים שהשפלו יותר ויותר. לא תארנו לעצמנו שאפשר להשפיל אנשים כל כך. ספרי תורה נזרקו מהחלונות, והיהודים עמדו בבית-הכנסת והכ

נכנסנו למערה, רק כדי לא לגלות את הסוד של מנהרת - הזמן, אחרי שעידו הזמין את עצמו לשם. עידו חיטט בארגז שלנו, והוציא ממנו את כל הדברים. רגע, רגע, מה הוא בדיוק הוציא? ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. כל - כך הרבה שאלות שאלנו את עצמנו הפעם: בשביל מה צריך זכוכית - מגדלת, גדלים

יה קר בתוך המנהרה...ברררר... כמה קר שהיה בתוך המנהרה. שמתי את השיניים של שרון נוקשות כשהיא זחלה לפני, הזדקפתי וקפצתי במקום, כדי לא לקפוא. הרי יכולנו לשבת עכשיו ליד הרדיאטור של ההסקה... אז מה אנחנו מחפשים פה? אף פעם לא נתקלתי בקור שכזה. גם לא בימי השלג בירושלים. בררר... אחר כך מצאנו מילון רוסי, שמישהו כתב ממש בכתב יד. קולות של הגברים עיפים

הפעם נכנסנו למערה, כי היה לנו רעיון מדליק איך להתמצא בה, לא חשבנו שמנהרת - הזמן תנצל את ההזדמנות, ושוב תחזיר אותנו בזמן. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, פתאום היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. יחד עם לוחמי המחתרת, עם דלי דבק ומברשת כרוזים, הסתובבנו בלילה והדבקנו כרוזים נגד הבריטים. בכרוז נכתב, כי הבריטים

איך משכנעים את מנהרת-הזמן להגיע לארוע שאנחנו רוצים? האם השיטה של עמית, להדביק פתקים על קירות המערה תעזור? האם נוכל לצאת למסע אל העבר, ולפגוש בדיוק את מי שאנחנו רוצים לפגוש? תארו לכם את הקטע: אני מטלפן לראש-הממשלה ואומר לו, 'אדוני ראש-הממשלה, מדבר דן שחורי משכונת רמות בירושלים ויש לי מידע בשבילך.' ואז ראש-הממשלה עונה 'כן דן, איזה מידע?

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אבל מתי? ואיזו התרגשות גרמנו לאנשים שפגשנו! ואנחנו, ילדים מארץ - ישראל, עם מחשב והכל, כאילו חזרנו בזמן לתקופת בני ישראל במדבר. והנה אנחנו עדים לעליה הגדולה לארץ - ישראל. משפחות משפחות נוטשות הכל, מוכרות את כל רכושן, הורים נפרדים מילדיהם, בעלים מנשותיהם, והם הולכים והולכים - והי

רק נפגשנו במערה, אפילו השתדלנו שלא להגיע לזמן אחר. פתאום היו צבעים ואורות, התקרה התחלפה בקירות, והקירות הסתחררו. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב וטלפון נייד, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. אבל למה המנהל מגלח את שערי? ומה פתאום הוא קוצץ את ציפרוניי?אז פשוט סרחתי ממנו, כמו טיל. "זה ינוש קורצ'ק", סיפרה לי שרון א"כ, "הוא רופא וכאן זה בית ה

נכנסנו למערה, בכלל לא התכונו, ולפתע היינו בתוך מנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר, והאנשים הרגישו מיד שאנחנו לא מדברים כמוהם, לא לבושים כמוהם. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים . מצאנו במערה יומן שכתוב בעברית. הבנו את המלים, אבל לא הבנו כלום. היומן הזה הוביל אותנו כמו

שרון ואני שקענו בבוץ. תחילה הרגלים, וכבר הברכים, והמותנים. לא הצלחנו להאחז בכלום. האם היתה רעידת - אדמה? האם המנהרה שלנו נהרסה? הייתי בין קני - סוף, ירח גדול השתקף במים, ושרון נעלמה לי. פיצוץ גדול החריד את הדממה, והגשר קרס. למה הרסו את הגשר? מי הרס את הגשר? איזה גשר הרסו? ולאן מובילים אותי קשור באלנקה? ושרון, איפה שרון? האם היא לא טבעה? כשנ

כשבאו אלינו כל כך הרבה אורחים, גם מחיפה וגם מגוש עציון, רציתי רק דבר אחד. להתרחק מהם. אז קבעתי עם שרון ליד המערה. אבל ערן, והאורח שלנו דני, הקדימו אותנו ושרון ואני נכנסנו למערה להסתתר מהם. והנה אנחנו מצטרפים לטור של שלושים וחמישה לוחמים, שצועדים בלילה בשדות ומשימתם לספק תגבורת לגוש עציון הנצור. לא בדיוק ידענו מה הפרטים, אבל ידענו שאנ

חשבנו להכתיב למנהרת-הזמן מפגש עם חברים ותיקים. חשבנו שנוכל לצאת אתם יחד להרפתקה. אבל המנהרה הפתיעה שוב...הגענו אל ביתו של ז`בוטינסקי, וראינו שם את המחסן שבו שמרו המגנים של ירושלים על נשקם. לא תאמינו, אני מבטיח לכם. ז`בוטינסקי היה מפקד ה`הגנה` בירושלים, ובעיר העתיקה השתוללו הפורעים, פגעו ביהודים ובזזו את בתיהם. והבריטים חסמו את הדרך בפ

נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החש

זחלנו וזחלנו וזחלנו, ולמנהרה כאלו לא היה סוף. ואז שמענו קולות והבנו שיש עוד אנשים במנהרה. עוד אנשים במנהרת - הזמן שלנו? מי הם? האם סוד המנהרה התגלה? אחר כך הבנו שיש בכלל שתי מנהרות, שהאנשים חפרו אותן מטר אחרי מטר בידיהם. ואז התברר שאנחנו בעצומה של בריחה מבית - כלא. למה אנחנו בבית - כלא? למה הבורחים מתפלאים שאנחנו לבנים? איפה אנ

נכנסנו למערה, רק כדי לבדוק מה קורה בה, ולפתע היינו בתוך מנרת - זמן. פתאום עלה ריח מגעיל במיוחד במנהרה, וחשבנו שכל הביוב של השכונה מציף את המנהרה. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. כשהבנו איפה אנחנו, כמעט התעלפנו מפחד. למעלה הנאצים חפשו יהודים מבית לבית. ולמטה הקימו ה