מדף הספרים של עמותת ספרים ומצילים- משלוח החל מ- 40 ש - הספרים שדירגה

יש סיפורים שחיים לנצח... סייג' סינגר היא אופה. היא עובדת בלילות בניסיון להימלט ממציאות של בדידות, זיכרונות קשים וצלו של מות אִמה. כשג’וזף ובר, קשיש בעל מבטא גרמני כבד, מתחיל לבקר במאפייה, נרקמת ביניהם ידידות מיוחדת. חרף ההבדלים ביניהם, הם מוצאים זה בזה את הצלקות שאחרים לא רואים, והופכים לחברים. הכול משתנה כשג’וזף מגלה שסייג' יהודיי

“…בדרך כלל אני לא מקנאה, ובכל זאת הדבר היחיד שגורם לי לקנא הוא כשאני קוראת ספרים הכתובים בצורה כל כך מופלאה – שונה מכל מה שאי פעם קראתי. כשאני לא מצליחה להניח את הספר, כי כואב לי בבטן, כואב לי בלב ובראש, אני צורחת: ‘לעזאזל איתך (פה נכנס שם הסופרת!) למה אני לא חשבתי על זה קודם??’” קולין הובר, מחברת רבי המכר של ה’ניו יורק טיימס’, על מאד

גידאון קרוס פרץ לחיי כמו ברק באפלה... הוא היה יפה-תואר ומבריק, קשוח וסקסי בטירוף. נמשכתי אליו כמו שלא נמשכתי לאף אחד או לשום דבר אחר בחיי. השתוקקתי למגע שלו כמו לסם, אף-על-פי שידעתי שזה יחליש אותי. הייתי בחורה מתוסבכת וקשה, והוא פיצח אותי בכזאת קלות... גידאון ידע מה עובר עלי. גם לו היו שלדים בארון, והיה ברור מהרגע הראשון שאנחנו נחל

"גידאון קרוס, מושלם ויפה התואר מבחוץ, אך פגוע ומעונה מבפנים. הוא היה להבה של אש חורכת וזוהרת, שחשפה לעיני עולם אפל ומסעיר של תענוגות. לא יכולתי להתרחק ממנו. לא רציתי להתרחק ממנו... הוא היה כמו סם ממכר... הוא סיפק את כל תשוקותי... הוא היה שלי. העבר שלי היה רווי אלימות, ממש כמו העבר של גידאון והייתי שבורה בדיוק כמוהו. הזוגיות שלנו היתה

"מרגע שפגשתי את גידאון קרוס בפעם הראשונה, ראיתי בו משהו שנזקקתי לו. משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו. ראיתי גם את הנשמה המסוכנת והפגועה שבפנים – נשמה הדומה כל-כך לשלי. נמשכתי אליה. הייתי זקוקה לו כמו שהייתי זקוקה ללבי הפועם." "איש אינו יודע עד כמה הוא סיכן את עצמו למעני. עד כמה הייתי נתונה בסכנה, או עד כמה אפל ונואש היה הצל של עברנו."

גידאון, הגבר של חיי, קורא לי חומד, והוא הנס הכי הגדול שקרה לי. הוא האביר המשגע, שנחוש לחסל את כל השדים שרודפים אותי מעברי, אבל מסרב להתמודד עם השדים שלו עצמו. שבועות הנישואים שהחלפנו בינינו היו אמורות ללכד אותנו לנצח ולהפוך אותנו לישות אחת. במקום זאת הן פערו פצעים ישנים, חשפו כאב וחוסר ביטחון, ופיתו אויבים מרים להגיח מבין הצללים ולר

"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?" "אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי. ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת. לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף". הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח