"בדיוק כשאני שוכב בנוח באה וֵרָה להעיר אותי. כבר בוקר? ומה החיפזון הזה? וממתי הפסקתי להתלבש בעצמי?"
מארטן קלֶיין בן השבעים ואחת, הגיבור־המספר בחזיונות שווא, חולה בשיטיון. אחיזתו במציאות מתרופפת והולכת. הוא אינו מבחין עוד בין הווה לעבר. לפני שנים פרש לגמלאות, אך לפתע הוא מרגיש שעליו לצאת לעבודה. הצלילות מתחלפת בייאוש ובבלבול, ונוצר
בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת.
האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר.
הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ