מדף הספרים של סיון - הספרים שדירגה

"הנאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שהביא על עצמו. חוסר הבגרות משמעו חוסר היכולת להשתמש בשכל בלא הנחיה של אחר. כשהסיבה לחוסר הבגרות אינה בעיה שכלית, אלא הימנעות מהחלטה להשתמש בו בלא הדרכה של אחר, או היעדר האומץ לעשות כן, אפשר יהיה לומר שהאדם הביא חוסר בגרות זה על עצמו". עמנואל קאנט, מתוך "תשובה לשאלה מהי נאורות" ספר זה מקבץ

"... בלב ההתאבדות המערבית, היה ברור שאין להם כל סיכוי." מישל וברונו הם אחים למחצה. אמם זנחה אותם בילדותם מפני שהעדיפה לבלות את שנות השישים והשבעים בפעילות מינית והדוניסטית אינטנסיבית, דרך כל גלגולי התרבות האלטרנטיבית, מהתנועה ההיפית ועד לניו אייג'. ברונו הוא מורה, גרוש ואב לבן. הוא שקוע כל כולו באובססיה מינית נואשת ובחיפוש קדח

העולם הוא בגודל בינוני. (...) שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים. בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומנים החלקיקים האלמנטריים (1998) ופלטפורמה (2001). בטקסט המרכזי, הנובלה "לנזרוטה", גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש 'הכול כלול' באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם

נדודים חסרי תכלית בין תל אביב, קראקוב וברלין לא עוזרים לגיבור-המספר להתמודד עם הבעיה הקיומית של ההתנהלות בעולם סתמי ומאכזב, ועוד פחות מזה להצליח עם בנות. אחת התוצאות היא מאמר נרגן מאת "אדם קומן" על האוטופיה הברלינאית כפי שהיא מצטיירת בעיניים תל-אביביות משוחדות. אלא שהמאמר גורר אחריו את "ביקורת השנאה הטהורה", תגובתו הנזעמת של הפולנ

ז'אן בודריאר, פילוסוף, סוציולוג, סמיוטיקאי וחוקר תרבות צרפתי הוא ההוגה המזוהה ביותר עם המחשבה הפוסט-מודרנית. מבין כל כתביו, ספרו "סימולקרות וסימולציה" הוא הטקסט הפוסט-מודרני המובהק ביותר. זהו אחד מספרי ההגות המטלטלים של המחצית השנייה של המאה העשרים. עצמתו אינה טמונה בתיאוריה הסמיוטית עצמה אלא בתובנות המדהימות שבודריאר מגיע אליהן

"ולטר בנימין המליץ על קריאת תוצריה הרוחניים והנעלים ביתר של התרבות, לצד תוצריה ההומניים, השכיחים ןהארציים, כעל הליך חתרני ומועיל מבחינה תיאורטית... בספר זה נעשה ניסיון דומה, כלומר קריאה של המוטיבים התיאורטיים הנשגבים ביותר של ז´אק לאקאן לצד מקרים מייצגים מתרבות ההמונים העכשווית: הסרט האפל, מדע בדיוני, רומאנים בלשיים וקיטש רגש