מדף הספרים של טום - הספרים שדירג

"זו צוואה, את מבינה? ואלפיים ושש מאות שנה אחר-כך אני זכיתי להיות הראשון שקרא אותה. זה כמו... כמו למצוא על חוף הים קריאה לעזרה שהגיעה בבקבוק." פתאום, באמצע החיים, נופלת על גדעון לוריא ההזדמנות להפוך לגיבור. גדעון, פרופסור אלמן המגדל לבדו בת מתבגרת, נרתע ממעשי גבורה ובכלל שונא הרפתקאות. אלא שכוחות חזקים ממנו סוחפים אותו אל מציאות שב

גבריאל בך עזב את גרמניה עם משפחתו ממש ברגע האחרון, שבועיים לפני ליל הבדולח: "כשהגיעה הרכבת לגבול ההולנדי, צצו פתאום אנשי אס-אס וקראו: 'משפחת בך? – לצאת מיד עם המזוודות!' הם הורו לנו לפתוח את המזוודות וערכו בהן חיפוש... הרכבת החלה כבר לזוז קצת, ואני, ילד קטן וצנום בן 11, נשארתי על הרציף עם המזוודה הכבדה. קצין אס-אס הגיע פתאום מאחורי, ובעט ב

על סף סיום לימודי המשפטים שלו בייל, כבר ממתינות לקייל מק´אבוי הצעות תעסוקה מפתות ממיטב משרדי עורכי־הדין. אחרי שגדל במשרד עורכי־הדין של אביו, הצטיין בקולג´ ובאוניברסיטת ייל והתמנה לתפקיד העורך הראשי של כתב העת היוקרתי של הפקולטה למשפטים - השמיים הם הגבול. אלא שלקייל יש סוד אפל, אירוע מימי הקולג´ שאותו ניסה לשכוח. הסוד הגיע לידיהם

בברית המועצות של סטלין אין פושעים ואין מעשי פשע מלבד פשעים נגד המדינה. לכן, כשגופתו של ילד נמצאת על פסי רכבת במוסקבה, נשלח אל הוריו לב סטיפנוביץ´ דמירוב, סוכן נאמן של המשרד לביטחון המדינה, כדי לשכנע אותם שבנם מצא את מותו בתאונה. אבל האם הוא משוכנע בכך בעצמו? ואולי בכל זאת פועל בגן העדן הקומוניסטי רוצח סדרתי? בחשאי ובניגוד לעמדת

ב-25 בפברואר 1956 נשא ניקיטה חרושצ´וב, יורשו של יוסיף סטאלין, נאום חשאי בפני קונגרס המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בנאום ששינה את פני ההיסטוריה וזכה לכינוי "הנאום הסודי", חשף חרושצ´וב לראשונה את פשעי משטרו הרצחני של סטאלין והוקיע את מבצעיהם. ימים אחדים לאחר שנישא הנאום הסודי נשלחו עותקים מודפסים שלו, במעטפה חומה שצלב מצויר עלי

סוכן מספר 6 חוזר אל לב סטיפנוביץ' דמידוב כעשור לאחר מות סטאלין. כמו ברית המועצות, לב מנסה להשאיר מאחוריו את זוועות המשטר שלהן היה שותף, ולבנות חיים חדשים במוסקבה עם אשתו ראיסה ובנותיו המאומצות זויה ואלנה. אבל כאשר ראיסה והבנות נוסעות לניו יורק, בעיצומה של המלחמה הקרה, עולמו מתהפך. הטרגדיה שמתרחשת שם מפרידה את לב ממשפחתו ומכריחה אות

קצת אחרי שהמטוס ממריא עומר לא מתאפק ושואל, "סליחה, נדמה לי שאנחנו מכירים מאיזשהו מקום. יכול להיות?" ולפני שהאיש מספיק להשיב הוא ממשיך, "לא הצגתי את עצמי. עומר ברלוביץ´, נעים מאוד," ומושיט את ידו ללחיצה. "לא נראה לי שאנחנו מכירים. אבל ככה זה בארץ, כולם מכירים את כולם." "לא," עומר מתעקש, "לא,לא, אני בטוח שאנחנו מכירים. אפשר לשאול איך קוראים לך