Almond

Almond

בת 20 מירושלים

Feels like I'm waking from the dead
And everyone's been waitin' on me
'Least now I'll never have to wonder
What it's like to sleep a year away
But were we indestructible
I thought that we could brave it all (all)
I never thought that what would take me out
Was hiding down below
-Paramore Now



» דירגה 6 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 4 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 6 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-8 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה העירונית בית שמש


Almond עוקבת אחרי
מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

"מה יקרה כשנצא מפה, מה יקרה כשהכול ייגמר?", שאל בן בזמן שעיניי היו תקועות בריצוף המתפרק של הגשר.
לא הייתה לי תשובה לשאלתו, השאלה שמאז שאנחנו כאן כולם כל הזמן שואלים.. לעולם לא העזתי לשאול, פחדתי לחשוב.
רחל הקטנה הניחה את ראשה על רגליי, ליטפתי אותה וכמו בכל לילה לחשתי שוב ושוב "תירדמי קטנה, אנחנו נהיה בסדר." זאת הייתה שעת לילה מאוחרת, כך לפחות שיערנו..
אני לא ישנה כבר זמן מה, לא מצליחה וגם לא רוצה לחלום.
כל פעם כשעיניי נעצמות ואני נרדמת אני פשוט נופלת אל תוך זה. רודפת אותי המחשבה על העתיד, אם הוא קיים בכלל, אם לפתח ציפיות או פשוט לשכוח מהכול?
אילו רק היה מענה אל כל השאלות שטורדות אותנו..
אני זוכרת את הלילה , הלילה שבו הכול רק התחיל.. זה היה יום שלישי, ה8 ביוני.. אני ורחל הקטנה נסענו במכונית, תכננו לנסוע לראות את הסרט שהיא רצתה לראות כבר מזמן.
כל הנסיעה היא רק דיברה ודיברה , לא הפסיקה לספר לי על הסרט, היא הייתה כל כך שמחה..
ידעתי שהיו בעיות בגשר, הזהירו בחדשות כמה פעמים על פגמים בגשר, אבל חשבתי.. שאם לא סגרו אותו, המצב לא אמור להיות נורא כל כך, וגם.. לא רציתי לאכזב את רחל, היא חיכתה לזה כל כך הרבה זמן.
מיליון מכוניות, משאיות.. מה שלא יהיה עוברים על הגשר הזה מדי יום ויום.
מאז אותו הרגע, שהגענו אל חצי הגשר.. הרגע שבו רחל הסתכלה אליי במבט הזה , הקטן והמפוחד הזה..
מהרגע הזה, הכול מעורפל.
אנחנו תקועים כבאן כבר זמן מה, זמן שמרגיש כמו נצח, מנסים לשרוד.
היו הרבה השערות למה שקרה באותו הלילה, אני פשוט חושבת שהגשר התמוטט, הגשר הגדול הזה פשוט כנראה נכנס אל תוך האדמה, עמוק עמוק ושבר הכול.. אבל אין לדעת.
אני לא מאמינה שאני עדיין כאן , שאני עדיין בחיים.
בהתחלה, המקום היה מלא בגופות.. בהתחלה היינו כאן משהו כמו 50 איש ששרדו את ההתמוטטות, קצת אוכל שרד גם כן.. אולי משאית ענקית של אוכל הייתה גם על אותו הגשר.
ישנם חורים למעלה, רחוק מאתנו.. שמאפשרים לנו לראות את השמיים, לפעמים אנחנו חושבים שבטח כבר שכחו מאתנו שם בחוץ, אנשים כאן נהיים משוגעים, או נהיים חולים.. ומתים.
אנחנו חלשים ומלאים בתקווה, אך יודעים שהסיכוי קלוש..
אלו שמאבדים תקווה פשוט מחכים לרגע, הרגע הגדול שיבוא.. המוות שלהם.
בתי הקטנה רחל.. בחיים לא חשבתי שהיא כזאת חזקה, היא דואגת ומטפלת בילדים אחרים שחולים.
כואב לי עליה, היא בסך הכול הייתה בת 7 כשהכול התחיל.. היא גדלה ומתבגרת כאן כ'כ מהר.
המקום הזה הרס לה את הילדות.
אנשים כאן שכחו מהחיים שהיו להם בחוץ, הם פשוט "חיים את הרגעים האחרונים שלהם מחדש."
היה לי בעל בחוץ, אני עדיין זוכרת.. ואני תמיד אזכור.
קראו לו יונתן, היינו יחד מגיל הנעורים, גיל 15, התחתנו אחרי הצבא, וכשהייתי בת 20 ילדתי את רחל.
כשהכול רק התחיל הייתי בת 27.. אני לא חושבת שעברה שנה, אולי זה רק מרגיש ככה..
אני כל הזמן חושבת לעצמי, האם ימצאו אותנו פעם? ו..מה קורה שם בחוץ?
אולי הם פשוט לא יודעים, אולי הם לא מנסים.. אי אפשר לדעת כלום..
והעובדה הנוראה הזאת, הלא נודע הזה.. זה מה שמשגע כאן את כולם הכי.
נכתב לפני 5 שנים ו-3 חודשים
בגדים, נעליים , ועוד דברים שקונים בכסף לעולם לא יגרמו לי לשכוח.
סליחה זה סליחה, לא כסף ולא שום דבר אחר..
כל פעם שאני כועסת, אתם יודעים שאכזבתם, והרגשות אשם האלה, אוכלים אתכם מבפנים.
אתם צריכים להבין, אך לעולם לא תבינו..
אי אפשר לקנות את זה בכסף, אי אפשר לקנות הכול בכסף.
יש רגשות, ולפעמים כל מה שצריך זה רק להשתמש בהם..
חושבים שאם 'נקנה לה בגדים מהחנות שהיא הכי אוהבת, היא כבר תשכח, היא כבר תסלח.'
אבל דברים כאלו לעולם לא שוכחים, זה נשאר בך תמיד.
והלוואי שיכולתי להתנגד, אך כל פעם מחדש זה מנצח אותי..
ובפנים, כל כך כועסת על עצמי.
'שוב נפלתי בזה.'
נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים
התחלתי ללכת בכל בחדר , זה היה נראה כמו חלום , חלום שכ"כ לא רציתי להתעורר ממנו.
. ." עמית.. זה אמיתי נכון?"
שאלתי והתחלתי לצחוק מאושר.
. ." כן שקד , זה אמיתי ."
הוא אמר וחייך אליי.
הרופא ואמא הלכו לסדר עוד כמה דברים בחוץ , לפני שאנחנו עוזבים את בית החולים.
התיישבתי על מיטת בית החולים , והתחלתי להזיז את הרגליים.
הן סוף סוף זזו , סוף סוף ממש יכולתי להרגיש אותן.
זאת הייתה הרגשה נפלאה לדעת שאני יכולה ללכת שוב.
החיים שלי חוזרים אליי.. רק שהפעם , הרבה יותר טוב.
הכול יהיה הרבה יותר טוב... אני בטוחה בזה
עם חברים מדהימים כמו שיש לי. . אני יודעת שיהיה טוב.
ואני לא נשברת , לא עוד.
עמית התיישב לידי , וחיבק אותי.
. ." אז מה? חוזרים לפתח תקווה?"
הוא שאל וחייך אליי.
. ." אני מקווה . "
אמרתי ובהיתי בדלת..
אמא נכנסה מן הדלת , והתקרבה אלינו .
. ." קדימה? זזים?"
היא שאלה , בעודה מרימה את התיקים שהיו מונחים על הרצפה.
קמתי מן המיטה , ובהיתי רגע אחד בכיסא הגלגלים שהיה מונח ליד הדלת.
. ." את לא צריכה אותו יותר , את יכולה להשאיר אותו כאן , חומד ."
אמא הסתכלה עליי ואמרה.
. ." לא.. אני יכולה לקחת אותו? "
. ." איך שבא לך.."
קיפלתי אותו , והחזקתי אותו בידיים.
רציתי לקחת אותו , כדי שתהיה לי מזכרת מכל זה..
שאני הסתכל על הכיסא הזה ויזכור .. לא לוותר לעולם.
והכי חשוב , לא לוותר כשקצת קשה..
הכיסא הזה לימד אותי הרבה דברים חשובים , ואני לא מתכוונת להשאיר אותו כאן.
יצאנו מבית החולים , עוד היה לי קשה טיפה ללכת..
בכל זאת , הייתי 4 חודשים בערך על כיסא גלגלים , קשה להתרגל לרגליים אחרי זה..
זה מוזר לי ללכת...
תמיד שדמיינתי את הרגע הזה , שאני יוצאת מבית החולים .. אחרי הניתוח , ושאני יכולה ללכת , ממש ללכת... לא חשבתי שזה באמת יקרה , לא חשבתי שבאמת מתישהו .. זה יהיה אמיתי.
לא היו הרבה סיכויים שאני ייצא מן הניתוח הזה , אולי באמת יש לי מזל..
ואולי , אחרי הכול.. ה` כן אוהב אותי.. בכל זאת , הוא הציל אותי פעמיים ממוות.
כמה שזה נשמע הזוי ודרמטי , זה איכשהו נכון..
כשניסיתי להתאבד , גמרתי בסופו של דבר מרותקת לכיסא גלגלים.. אולי זה הגורל שלי , אולי הייתי צריכה להיות על הכיסא הזה זמן מה בכדי להעריך יותר את מה שיש לי , וכמובן שלא לוותר..
ואז , החברים המדהימים שלי עזרו לי עם הניתוח.. זהו באמת ניתוח לא זול ..
והיו מעט סיכויים שהניתוח באמת יצליח , והוא הצליח..
כנראה שאני , את הלקח שלי למדתי.
וכנראה שהזמן שלי לומר שלום הוא לא עכשיו..
אולי בעוד כמה שנים, אבל עכשיו.. עכשיו אני פשוט צריכה ליהנות מהחיים , ולהגיד תודה .
עכשיו אני פשוט צריכה להיות עם החברים המדהימים שלי , ועם המשפחה שאני כ"כ אוהבת , ולחייך.. זה בסך הכול כל מה שילדה בגילי צריכה לעשות.
החיים הם מתנה , הם באמת מתנה...
נכנסנו אל המונית , ונסענו את המלון , בכדי לארגן את המזוודות.
הגענו אל המלון , והמונית עצרה.
ירדנו ממנה , אמא ועמית הלכו מהר אל החדר , ניסיתי להיות בקצב שלהם..
פתאום , כאבה לי נורא הרגל ונפלתי על הרצפה.
צעקתי מכאבים , וקיוויתי שישמעו אותי , ויבואו לקראתי.
. ." אמא ! עמית ! כואב לי !"
הם הבחינו בי , ורצו לעברי .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את העיניים , ושכבתי על המיטה במלון , כ"כ שמחתי שאני לא שוב בבית החולים.
אמא ישבה לידי , וליטפה לי את המצח.
פיהקתי והתיישבתי.
. ." מה קרה?"
שאלתי והתחלתי להתמתח .
. ." את נפלת , זה בסדר.. הרופא אמר שזה נורמלי , את עוד תתרגלי אל הרגליים שלך .. את רק צריכה לקחת את הכדורים האלו , והם יעזרו לך להתרגל.. "
. ." אז איך נרדמתי?"
. ." אה.. נתתי לך כדור , והוא הרדים אותך.. מסתבר שהם גם מרדימים ."
התחלתי לצחוק , ואמא חייכה אליי.
היא החזיקה לי את היד ואמרה
. ." מותק , אני כ"כ שמחה שעברת את זה..."
. ." גם אני שמחה אמא , אני שמחה שאני כאן... "
. ." אמא..?"
. ." מה מותק?"
. ." אני חושבת שעוד לא אמרתי לך את זה , אבל אני באמת מצטערת.."
. ." על מה את מצטערת ?"
. ." שניסיתי להתאבד , אני שמחה שאני בחיים עכשיו , אני באמת באמת שמחה שאני פה...."
אמרתי ובלעתי רוק , והיא חיבקה אותי.
היא לא אמרה דבר.
עמית נכנס אל החדר ואמר
. ." סידרתי הכול , אפשר לזוז ?"
קמנו מן המיטה , והתחלנו להרים את המזוודות.
יצאנו מן החדר , ונעלנו אחרינו .
ירדנו למטה , והחזרנו את המפתח של החדר.
עלינו על המונית יחד עם כל המזוודות , ונסענו אל שדה התעופה.
השעה הייתה 12 בלילה בשיקגו.
כ"כ רציתי כבר להגיע לארץ..
ולחזור לבית , לחזור לפתח תקווה..
ולחבק את כולם , את כל החברים ..
לחבק את דן חזק חזק , ולומר לו כמה שאני אוהבת אותו...
ושאני לעולם לא יעזוב ...
הגענו אל שדה התעופה , אמא סידרה את כל הדברים..
ולאחר כמה זמן עלינו על המטוס.
והפעם הייתי במחלקה הרגילה , יחד עם אמא ועמית..
אני ישבתי באמצע , והם ישבו לידי.
. ." אמא..?"
. ." מה חמודה?"
. ." אנחנו חוזרים לפתח תקווה?"
. ." כן מותק , דיברתי על זה עם אבא לפני שנסענו , והם כבר שם , הם ארגנו הכול .. מזל שהשארנו את הבית .. אה?"
חייכתי וחיבקתי אותה
. ." תודה אמא ."
נשענתי עליה , וניסיתי להירדם..
________________________________________________________
. ." שקד? קומי.. הגענו "
שמעתי את קולה של אמא , ופתחתי את עיני .
היא הסתכלה על החלון , והסתכלתי גם אני .
ראינו את ישראל מלמעלה.
. ." שוב נרדמתי? גאה בי .."
אמרתי וצחקתי.
. ." מה..? הגענו..?"
עמית שאל בעודו מנסה להתעורר.
כנראה שכולנו נרדמנו..
כולנו בהינו בחלון , וכ"כ שמחתי.. בחיים לא שמחתי כ"כ להגיע אל הארץ.
לראות את ישראל מלמעלה.. זה היה כ"כ מרגש.
חיבקתי את עמית והוא חיבק אותי חזרה..
. ." שוב .. תודה שבאת איתנו .."
הוא חייך אלי ואמר
. ." איך אני לא יבוא? שקד, את הצלת לי את החיים , אני חייב לך הכול.. אז לפחות ברגע הגורלי הזה.. הייתי חייב להיות שם לצידך , ואני שמח שהייתי."
חייכתי אליו חזרה.
. ." אתה לא חייב לי כלום , זה מספיק שאתה האח שלי , האח הכי טוב בעולם.. תודה לך , שהיית שם לצידי , ושאתה תמיד שם לצידי ."
המטוס נחת , וכולם התחילו לרדת מן המטוס.
ירדנו אנחנו גם כן.
לקחנו את המזוודות , ועלינו על המונית.
השעה הייתה 5 אחר הצהריים בישראל.
לקחנו מונית אל פתח תקווה.
. ." אבא ארגן הכול ?"
. ." כן מותק , כבר מלפני יומיים .."
התיישבנו במונית , ובהיתי דרך החלון , כ"כ התרגשתי להגיע לפתח תקווה.
הגענו אל הבית.
בהיתי בו , ודמעה של אושר נזלה מעיניי.
לא האמנתי , חזרתי הביתה.
סוף סוף הבית... ועוד שאני הולכת..
אמא ועמית לקחו כמה מזוודות , ונכנסו מהר אל הבית.
לקחתי את המזוודות שנותרו , וניסיתי לסחוב אותן.
בהיתי בבית שממול , הבית של דן.
ולפתע , הדלת נפתחה.. ודן יצא ממנה.
הוא היה נראה מצוברח .
הוא בהה בבית שלי , ואז הבחין בי.
בהיתי בו זמן מה , והוא בהה בי.
הוא רץ לעברי , וחיבק אותי חזק.
התחלתי לבכות , והמשכתי לחבק אותו .
הוא בהה בי , ודמעות בצבצו בעיניו.
. ." חזרת... "
הוא אמר , בעודו עוד מנסה לעכל .
. ." כן..."
. ." ואת הולכת...."
התחלתי לצחוק , והוא צחק יחד איתי.
. ." בואי !"
הוא לקח לי את המזוודות , ומשך אותי לעבר הבית .
הוא פתח את הדלת.
ושם כולם היו .
שירה , שלי , איתי , תום , רועי , יאיר , רותם , ניקול , ליז , הדר , ניצן ואבא.
כ"כ התרגשתי.
שלי הייתה הראשונה שרצה לעברי.
היא קפצה עליי בחיבוק ואמרה.
. ." שקד.. חזרת !!"
. ." אהבתי את מה שכתבת .. חברה הכי טובה ."
אמרתי וחיבקתי אותה.
. ." אני אוהבת אותך , שקד..."
. ." גם אני אותך שלי .. ואני שמחה בשבילך , באמת .."
כל אחד ואחת חיבקו אותי גם כן.
איתי ישב בצד , והתקרבתי אליו .
הוא קם מן מקומו ובהה בי.
. ." הכול בסדר?"
. ." כן.. אני בסדר "
חיבקתי אותו ואמרתי
. ." תודה ."
הוא בהה בי .
. ." אני סולחת לך איתי... תודה רבה על זה .. זה באמת חשוב לי ."
אמרתי והסתכלתי על רגליי.
הוא חייך אליי ואמר
. ." תודה שאת סולחת לי.."
אחרי זה , התקרבתי אל יאיר ואמרתי
. ." אהבתי את מה שכתבת , תודה.."
. ." בבקשה שקד.. אני שמח שחזרת."
חיבקתי אותו .
דן התקרב אלינו ואמר
. ." אני יכול רגע עם החברה שלי?"
הוא שאל וצחק.
עלינו אל החדר שלי , ונכנסנו.
החדר היה כולו מקושט .
. ." וואו , אתה עשית את זה?"
שאלתי , והוא לא ענה.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
. ." יש לי משהו בשבילך.. חכי פה ."
חיכיתי , והוא יצא מן הדלת .
לאחר כמה זמן , הוא חזר.
וידיו היו מאחורי גבו .
הוא התכופף , ולא הבנתי מה קורה.
. ." דן.. מה ..?"
. ." חכי ."
הוא אמר וחייך אליי .
הוא קרע על ברכו , ובהה בי.
הוא הוציא קופסה , ופתח אותה.
בתוך הקופסה הייתה טבעת , והוא חייך אלי.
. ." דן...."
. ." שקד , התינשאי לי?"
הוא שאל , והייתי בשוק.
לא הבנתי מה עובר עליו.
. ." דן , מה לקחת ?"
שאלתי , והוא קם .
. ." לא , לא הבנת נכון.. לא עכשיו , בעתיד.. "
התחלנו לצחוק .
. ." ברור שאני יתחתן איתך דן , בעתיד.."
אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא ענד לי את הטבעת הכ"כ יפה , הוא התקרב אליי , ונשק לי.
הוא חייך אליי ואמר .
. ." אני לא רוצה לאבד אותך עוד לעולם .."
חייכתי אליו חזרה ואמרתי
. ." אני אוהבת אותך , דן ."
הייתי כ"כ מאושרת , בחיים לא הייתי מאושרת כ"כ..
הייתה לי הרגשה כל כך טובה , ידעתי שהכול יהיה פשוט טוב..
עברתי הרבה עד עכשיו , אבל עכשיו פשוט .. ידעתי שיהיה טוב , כי בסופו של דבר הכול מסתדר , הכול טוב..
קראו לי דברים שיכולים לקרות "רק בחלומות" , דברים לא רגילים , דברים שאפשר רק לחלום עליהם.. אבל אני שמחה שעברתי את כל זה , כי זה לימד אותי להמשך החיים , פשוט צריך לחייך ולומר `הכול יהיה בסדר` , תחשבו חיובי , בסך הכול .. החיים הם יפים .
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
. ." שקד? הכול בסדר?"
שמעתי את קולה של אמא מעבר לדלת.
. ." כן אמא.. אני בסדר"
אמרתי ומיהרתי לנגב את הדמעות.
הדלת נפתחה , והיא רצה לחבק אותי.
. ." מה קורה מותק? את בוכה?"
. ." אל אמא.. אני בסדר ."
אמרתי וזרקתי את שאר המכתבים לפח.
לא רציתי להמשיך לקרוא , אני לא רוצה להיפרד.
זה קשה מדי , אני לא יעמוד בזה..
אני גם לא צריכה.
כמו שעמית אמר.. צריך לקוות לטוב.
עמית קם ובהה בי .
. ." בוקר טוב ."
הוא אמר בעודו מפהק .
הוא ואמא התארגנו , ואני התארגנתי גם כן.
לבשתי שמלה שחורה , והתיישבתי ליד החלון.
בהיתי על הכול מלמעלה.
. ." שיקגו , אה?"
שאלתי את עמית , שבדיוק סיים להתארגן.
. ." כן.. מקום יפה "
הוא אמר ובהה גם כן בחלון.
. ." זזים?"
אמא שאלה , והסתובבנו.
התקרבנו אל הדלת , ונעלנו את החדר אחרינו .
קודם , ירדנו אל חדר האוכל.
נכנסנו , והתחלנו לאכול.
בכלל לא היה לי תיאבון , הייתי כ"כ לחוצה.
לקחתי קפה והתיישבתי..
. ." רק קפה מותק?"
. ." כן , אני לא רעבה...."
אמרתי והתחלתי לשתות את הקפה.
סיימנו לאכול ולשתות , ויצאנו מחדר האוכל.
לקחנו מונית , ונסענו אל בית החולים.
בדרך אל בית החולים בהיתי בחלון..
הכול היה כ"כ יפה , שיקגו זהו באמת מקום יפה..
רק חבל שבאים לכאן בשביל ניתוח , ולא בשביל לטייל.
אני כ"כ לחוצה.. אני לא מפסיקה לחשוב על זה...
. ." אל תחשבי על זה יותר מדי.."
עמית אמר והחזיק לי את היד.
חייכתי אליו.
הגענו אל בית החולים , וירדנו מן המונית.
אמא דיברה באנגלית עם אותו הרופא שהיא דיברה בטלפון.
הם הכניסו אותי לאיזה חדר , והורידו אותי מהכיסא .
הם השכיבו אותי על המיטה , והחלו לחבר מלא מכשירים אל גופי.
אמא ועמית היו לידי.
אמא החזיקה לי את היד , ואמרה
. ." אל תפחדי , תהיי חזקה ."
חייכתי אליה .
הרופאים אמרו שאמא ועמית צריכים לצאת עכשיו.
אמא בקושי יכלה להסתכל אליי , או לומר משהו..
היא רק חייכה ויצאה.
עמית בהה בי , והיה נראה מזועזע.
. ." תודה שבאת עמית.. "
. ." ברור.."
הוא אמר , וניצוץ הופיע בעיניו
. ." להתראות שקד...."
הוא חייך אליי חיוך מאולץ ויצא..
בהיתי בו הולך , וסוגר את הדלת..
הרופא אמר שהוא צריך להרדים אותי עכשיו , והתקרב אליי עם המזרק.....
________________________________________________________
פתחתי את עיניי , ובהיתי בגופי.
המכשירים עדיין היו מחוברים אל גופי , אך רופאים לא היו מסביבי..
לא ידעתי כמה זמן עבר..
ולא ידעתי אם יסתיים הניתוח..
לא הבנתי כלום..
עמית פתח את הדלת , ובהה בי.
היה לו קפה ביד ..
. ." התעוררת ."
הוא אמר ורץ אליי.
הוא חיבק אותי והתחיל לבכות.
. ." עמית... הניתוח הצליח?"
הוא ניגב את הדמעות , והתיישב לידי.
. ." הרופא אמר שאם את מתעוררת.. זה אומר שהניתוח הצליח.."
הוא אמר בהתרגשות.
התחלתי לבכות גם אני .
ואמא נכנסה , היא רצה אליי וחיבקה אותי.
. ." ידעתי שתתעוררי , ידעתי ."
היא אמרה ומיהרה לנגב לי את הדמעות.
היא התחילה לצחוק מאושר.
והיא נשקה לי.
הרופא נכנס ודיבר עם אמא שלי.
הוא הוציא ממני את המכשירים , ואמא התקרבה אליי
. ." הרופא אומר שאת יכולה לנסות ללכת עכשיו ."
היא אמרה , והמשיכה לצחוק מהתרגשות.
התיישבתי , וכבר לא כאב לי .
הנחתי את רגליי על הרצפה , וכולם בהו בי
הרופא , אמא ועמית.
קמתי , והצלחתי לעמוד.
כ"כ התרגשתי.
ניסיתי ללכת..
והצלחתי.
לא האמנתי , לא האמנתי שזה באמת יצליח.
התחלתי ללכת לעבר עמית , שעמד ליד אמא.
הלכתי לאט , ואמרתי
. ." עמית... אני הולכת ."
דמעות של אושר החלו לצאת , ועמית חיבק אותי חזק חזק.
ולחש לי באוזן . ." אמרתי לך... רק תאמיני ."
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
ישבתי במטוס , ובהיתי מבעד לחלון.
אני כ"כ אוהבת לטוס.
אתה מרגיש ממש כאילו אתה עף.
אני אוהבת את זה , ואני לא מפחדת.
אמא שלי למשל.. ממש מפחדת מטיסות , ואני יודעת כמה מאמץ היא עושה בכדי להתגבר על זה.. והכול בשבילי.
הייתי במחלקה המיוחדת.
ולידי ישב עמית , לא רציתי להיות לבד.
. ." את מפחדת?"
הוא שאל ובהה בי.
. ." לא...."
אמרתי בשקט , והתחלתי לבלוע את הרוק שלי.
לא רציתי לפחד , הדבר האחרון שרציתי היה ..לפחד.
אסור לי לפחד.
אני צריכה להיות חזקה.
אבל.. אני פשוט לא יכולה.
לחשוב שהפרידה הזאת מכולם... יכול להיות שזה באמת לתמיד.
ומה יהיה אם אני לא יחזור?
מה יהיה אם זה לא יצליח?
התחלתי לבכות.
וכ"כ כעסתי על עצמי.
עמית אחז בי חזק , וחיבק אותי.
. ." דיי שקד.. יהיה בסדר ."
הוא אמר וליטף לי את הדמעות.
. ." אני אוהבת אותו .. אני פשוט כ"כ אוהבת אותו .."
לחשתי לו , והמשכתי לבכות.
דיברתי על דן , אני לא יכולה אפילו לדמיין את זה... שזאת הפעם האחרונה שאני יראה את האהוב שלי.
הוא חיבק אותי ואמר
. ." תחשבי חיובי שקד , את יכולה לעשות את זה."
. ." אני עומדת כ"כ להתגעגע אל כולם...."
. ." דיי שקד !! את לא מבינה? את תחזרי ! ויהיה בסדר ! "
. ." ואם לא? למה אתה כ"כ בטוח בזה?"
. ." אני... פשוט לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך.. מה את חושבת? שלכולנו זה לא קשה? תנסי לחשוב חיובי , בבקשה שקד.."
הוא אמר , ודמעה זלגה מעיניו .
מיהרתי לנגב אותה ואמרתי
. ." אני מצטערת .."
הוא חייך אליי , וחיבק אותי שוב.
המשכתי להסתכל לבחוץ.
על העננים.. ועל הכול מלמעלה . .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
. ." שקד? "
שמעתי את קולו של עמית , והתעוררתי .
כנראה שנרדמתי.
פעם ראשונה שנרדמתי בטיסה..
בהיתי בו , ואז הוא הצביע על החלון ואמר
. ." הגענו לשיקגו ."
הוא אמר והתלהב.
זה היה נראה כ"כ יפה..
וכ"כ שמחתי.
לאחר כמה זמן , המטוס נחת.
וירדנו ממנו.
. ." איך עברה עליכם הטיסה?"
אמא שאלה כשהיינו במונית , בזמן שנסענו אל המלון.
. ." בסדר... נרדמתי , איך עברה עלייך הטיסה?"
. ." את יודעת.. טיסה .."
השעה הייתה 2 בלילה בשיקגו.
והייתי כ"כ עייפה.
לא הבנתי כ"כ למה הייתי כ"כ עייפה.. הרי ישנתי כל הטיסה.
המונית עצרה , ואמא שילמה לנהג.
ירדנו יחד עם כל המזוודות , ונכנסנו אל תוך המלון.
אמא הביאה מפתח לחדר שלנו , ועלינו במעלית.
נכנסנו אל החדר , החדר היה חדר סביר.. חדר בבית מלון , היו 3 מיטות , חדר אמבטיה , וטלוויזיה .. לא צריך יותר מזה.
נכנסתי להתקלח , והלכתי לישון.
עמית ישן במיטה לידי.
אמא התקרבה אליי ונשקה לי על המצח.
. ." מחר זה ה-יום , תישני טוב מותק.."
. ." תודה אמא... "
אמרתי והיא הלכה לעבר מיטתה.
. ." אמא...."
אמרתי והיא הסתובבה.
היא בהתה בי ואמרתי
. ." אני אוהבת אותך.."
היא חייכה אליי , ונכנסה למיטה.
________________________________________________________
פתחתי את עיניי , ונזכרתי .. אני בשיקגו !
היום זה היום... חשבתי לעצמי.
קמתי מן המיטה , נכנסתי אל כיסא הגלגלים , והלכתי לשטוף פנים.
נכנסתי אל חדר האמבטיה , וחיפשתי בתוך התיק שהיה זרוק על הרצפה את מברשת השיניים שלי.
במקום זה , מצאתי את השקית שיאיר הביא לי.
הכנסתי לתוכה את היד , והוצאתי כמה דפים שהיו מהודקים זה לזה.
והתחלתי לקרוא.
. ." שלום שקד .. עברנו כ"כ הרבה דברים ביחד , אפשר לומר שאת היית האהבה הראשונה שלי , ואני לעולם לא יוכל לשכוח אותך.. אני מצטער על כל הדברים הרעים שעשיתי לך , ואני שמח על הדברים הטובים.. את תמיד תישארי בלב , ובמחשבות שלי.. `להיפרד` זאת מילה גדולה מדי .. אני לא רוצה לומר שלום , זה פשוט קשה מדי ..
אני מקווה שתחזרי , כולנו מחזיקים לך אצבעות .. ורק מקווים לטוב , -יאיר-
נ"ב - והנה עוד כמה מילים ששאר החברים כתבו לך , קריאה מהנה :
חייכתי , והמשכתי לקרוא .
. ." אני לא יודעת איך עושים את זה , איך אומרים שלום לחברה הכי טובה שלך? איך אומרים שלום לילדה שהייתה לצידך במשך כל חייך ? איך עושים את זה? אז זהו , שאני לא צריכה לומר שלום , ואני יפסיק להיות כזאת דרמטית.
אני לא אומרת לך שלום שקד , כי אני יודעת שתחזרי .
את תחזרי ואת תוכלי שוב ללכת.. אני יודעת כמה שאת רוצה את זה..
ואני כ"כ מקווה בשבילך , אה וגם תום מוסר לך מלא בהצלחה , ושנינו כמובן.. מחזיקים אצבעות , אוהבת אותך אחותי , ומחכה לך כאן בארץ , את תמיד תהיי החברה הכי טובה לנצח . - שלי , וטיפונת תום."
בהיתי בדף , והתחלתי לצחוק.
מבין הצחוק , החלו לרדת הדמעות.
לא ידעתי אם אלו היו דמעות של אושר או של בכי.. היה קשה לזהות.
ניגבתי את הדמעות , והמשכתי לקרוא.
והגעתי אל המכתב של דן
. ." כמו שאת כבר יודעת , אני לא טוב בפרידות , אני פשוט לא יודע איך עושים את זה.. אני מפחד שמתישהו אני יישבר , אני יתחיל לבכות כמו ילדה קטנה.
אני לא רוצה אפילו לדמיין את זה.. אני לא רוצה לדמיין משהו רע.
אני חושב חיובי , אני יודע שאת תחזרי.
אני כבר רואה אותנו הולכים יחדיו לבית הספר.. ממש כמו פעם.
רק שהפעם , אף אחד לא יוכל לעצור את האהבה שיש לנו , כי הפעם.. אנחנו נהיה חזקים מתמיד.
אני אוהב אותך שקד , אני אוהב אותך יותר מכול.. את כל כך חשובה לי שאת בכלל לא מבינה..
והנה , הרגע של השבירה הגיע.
ידעתי שאסור שייתנו לי לכתוב לך , `מכתב פרידה` .. איך שיאיר קורא לזה.
אני ויאיר התחברנו ממש בזמן האחרון , ואני יכול להבין מדוע אהבת אותו..
אז שקד.. כבר חפרתי לך יותר מדי , את תמיד תהיי בלבי .. אני בחיים לא ישכח את הילדה הזאת שקוראים לה שקד , אני בחיים לא ישכח.. אני תמיד ידע שזהו השם של הילדה שאני אוהב , הילדה שתמיד תהיה איתי , גם אם אנחנו לא ביחד , אני יודע שתמיד תהיי איתי . תהיי חזקה , ותחזרי אליי . - דן3>-
חיבקתי את המכתב של דן , והתחלתי לבכות.
בכיתי ולחשתי . ." אני אחזור . . "
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
. ." שקד , אל תדברי ככה .. את חוזרת ."
. ." אני באמת רוצה לחזור.."
היא התחילה לבכות גם כן.
. ." אני...לא יודעת מה אני יעשה אם לא תחזרי.."
היא גמגמה.
שתקתי ובכיתי גם אני..
. ." צודקת,צריך לחשוב חיובי."
אמרתי וניגבתי את דמעותיי.
. ."ביי ."
אמרתי וניתקתי.
. ." ביי שקד..."
היא אמרה רגע לפני שניתקתי.
היה לי כ"כ קשה.
ומה יהיה אם אני לא אחזור?
מה יהיה אם הניתוח לא יצליח ו...הכול באמת ייגמר?
דווקא עכשיו , דווקא שהחיים שלי סוף סוך מסתדרים.
יש לי את דן .. יש לי אהבה.
יש לי חברים מושלמים.. ומשפחה מדהימה.
הדבר היחיד שנותר בכדי שאני אהיה מאושרת לגמרי , זה הניתוח הזה.
אני רוצה ללכת.
אני באמת רוצה את זה , יותר מכול.
אני רוצה ללכת , ואני רוצה לחזור לפתח תקווה.
כמובן , שאני אבוא לבקר כאן את ליז ואת רותם שגרה קרוב..
הגעגועים שלי כלפי פתח תקווה הם כ"כ חזקים.
אני רוצה לחזור הביתה חזרה.
אני רוצה לחזור הביתה , או ליתר דיוק .. אני רוצה `ללכת` הביתה.
אמא נכנסה לחדר , והתיישבה לידי.
היא ניגבה לי את הדמעות וחיבקה אותי חזק.
. ." בואי ."
היא קמה , ועזרה לי עם המזוודות.
לקחנו את המזוודות אל הסלון.
שם אבא , ניצן והדר ישבו וראו סרט.
הם ראו ` The last song ` , הסרט האהוב עליי.
ראיתי אותו לפחות 20 פעם.
וכל פעם כשאני רואה אותו מחדש,אני בוכה בסוף.
ניצן והדר בהו בי , ואז רצו לעברי.
הן חיבקו אותי.
ואז , הרמתי את ניצן.
. ." את הולכת לעשות את הניתוח של הרגליים , נכון שקד?"
היא שאלה והסתכלה עליי במבט החמוד ביותר.
. ." כן .. "
. ." את תחזרי .. נכון?"
היא שאלה , ואמא ואבא הסתכלו עליי.
. ." כן , אני אחזור ."
אמרתי וחיבקתי אותה.
הורדתי אותה ממני ואז הדר חיבקה אותי.
. ." בהצלחה."
היא אמרה והמשיכה לחבק אותי.
. ." אל תדאגי , את מכירה את אחותך , אין דבר שישבור אותי."
אמרתי וחייכתי אליה.
מבין החיוך בצבצו הדמעות.
היא המשיכה לחבק אותי זמן מה ואז אמא אמרה
. ." אנחנו צריכים לזוז ."
עמית הגיע , ובידו היו המזוודות.
הם הלכו לשים את כל המזוודות במונית , ואני נשארתי בכדי להיפרד מאבא.
הוא התקרב אליי , והתכופף אליי.
. ." זוכרת שאמרת לי תמיד להאמין?תמיד לקחת את הסיכון?"
הוא דיבר על הניתוח שאמא עברה כשהיא חלתה בסרטן.
שאני זאת ששכנעתי אותו שהיא תעבור את הניתוח, שיהיה בסדר.
אני זאת שגרמה לו להאמין.
. ." כן.."
אמרתי, והוא חיבק אותי חזק , ולחש לי
. ." תאמיני , אני יודע שאת תחזרי , אני יודע שיהיה בסדר , את הבת שלי , אני יודע..."
שתקתי והמשכתי לחבק אותו , הוא עזב אותי , והתחלתי להתגלגל לעבר הדלת.
. ." ביי..."
אמרתי רגע לפני , והם שלחו אלי מבט אחרון.
נכנסתי אל המונית,שהייתה מיוחדת בשביל הגלגלים שלי.
בנסיעה , חשבתי על כ"כ הרבה דברים.
והיה לי כ"כ עצוב שלא הספקתי אפילו להיפרד מכולם , מכול החברים.
אך עדיין יש בי טיפה של תקווה , אני לא צריכה לחשוב כ"כ שלילי.
אולי בכל זאת יהיה טוב.
אולי בכל זאת אבא צודק , הרי אני הבת שלו..
ירדנו מן המונית , ואיתנו כל המזוודות.
עמית בהה בי ואמר
. ." אל תדאגי כ"כ , טוב? "
. ." טוב...."
נכנסנו אל תוך המבנה , אמא הלכה לטפל בכל המסמכים ובכל הדברים לפני שעולים על המטוס , ואני ועמית הלכנו לשבת על הספסל , ולחכות לה.
יותר נכון , עמית ישב.. ולי היה כבר כיסא משלי.
. ." אני הולך לקנות קפה ומאפה , את רוצה גם?"
. ." לא..."
הוא הלך לעבר הקפיטריה שהייתה שם.
לא היה לי תיאבון כלל.
הייתי כ"כ לחוצה.
והדפיקות לב שלי היו חזקות מתמיד `בוםבוםבום` .
לפתע , ראיתי חבורת ילדים רצה לעברי.
לא יכולתי לראות בבירור מי הם.
הם יתקרבו יותר , ואז יכולתי לזהות מי אלה בברור .
אלה היו דן , שירה , שלי , איתי , תום , רועי , יאיר , רותם , ניקול וליז , כל החברים שלי .
הם הגיעו אלי .
הם עמדו מולי בשורה , ודן היה באמצע, לידו עמדה שלי.
. ." נראה לך שניתן לך לעזוב בלי להיפרד?"
שלי אמרה וחיבקה אותי.
. ." התגעגעתי אלייך..."
אמרתי וחיבקתי אותה חזרה.
אחריה , כל אחד חיבק אותי.
. ." הבאתי לך מגזיני אופנה , שיהיה לך מה לעשות בטיסה ."
היא אמרה והניחה לצידי שקית לבנה.
אין עליה , היא תמיד יודעת מה אני צריכה , ומה אני אוהבת.
תום ושלי התחבקו והתקרבו אליי .
. ." אם אתם שמחים , אני שמחה ."
אמרתי וחייכתי אליהם .
כולם התיישבו בספסל שלידי , והתחילו לדבר אחד עם השני..
דן התקרב אליי , והתכופף.
. ." אני לא טוב בפרידות.."
הוא אמר והסתכל לי בעיניים.
. ." זה בסדר , אני לא חושבת שיש מישהו שבאמת טוב בזה."
הוא חיבק אותי חזק ואמר
. ." שקד.. אני אוהב אותך "
. ." גם אני אוהבת אותך דן ."
הוא הסתכל לי בעיניים , ונישק אותי.
עמית הגיע , ורועי רץ לעברו.
. ." מה.. מה אתם עושים כאן?"
עמית שאל בשמחה.
. ." באנו להיפרד משקד ."
התגלגלתי לאמצע , עמדתי מול כולם , והם בהו בי.
עמית ורועי התיישבו גם כן מולי.
ואז אמרתי
. ." באמת שלא יכולתי לבקש חברים יותר טובים מכם.. אני אוהבת כל אחד ואחת מכם , ואני מעריכה כ"כ את כל מה שעשיתם בשבילי.. אין לכם מושג אפילו כמה.. "
אמרתי ודמעות החלו להציף את עיני , מיהרתי לנגב אותם.
ויאיר התקרב אליי , והביא לי שקית.
. ." מה זה?"
. ." יש פה כמה מילים שכל אחד ואחת מאיתנו כתבנו לך.. מילות תודה.. על זה שאת היית חברה כ"כ מדהימה.. ומגיע לך , באמת שמגיע לך.. "
הוא אמר וחיבק אותי
. ." תודה יאיר.."
הוא חזר למקום.
אמא התקרב אלינו ואמרה
. ." שקד.. הגיע הזמן."
אני ועמית נפרדנו מכולם.
והתגלגלתי לעבר אמא.
התחלנו ללכת , רגע לפני..
הסתובבתי אחורה , חייכתי אליהם וצעקתי
. ." אני עוד אחזור."
שלחתי מבט אחרון אחורה , והמשכנו ללכת לכיוון המטוס.
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
. ." שקד , קומי !"
שמעתי את קולה של ליז מעליי וקמתי בבהלה .
. ." ליז !"
צעקתי וחיבקתי אותה .
היא הייתה ליד מיטתי.
. ." מה.. מה את עושה פה?"
שאלתי בעודי מתמתחת .
. ." אמא שלך הכניסה אותי כשהיא יצאה .. היא אמרה לי להעיר אותך ."
. ." הא... איפה איתי?"
. ." איתי...?"
. ." כן , נו.. הילד ההוא ..."
. ." לא יודעת ."
לא הבנתי לאן הוא נעלם כ"כ מוקדם בבוקר.
התארגנתי , והלכתי לחדר האורחים.
דפקתי בדלת , ולא הייתה תשובה.
לאחר כמה רגעים פתחתי את הדלת , ולא היה שם איש.
התקשרתי אליו , וחיכיתי למענה
. ." הלו? איתי?"
. ." היי שקד , זאת ניקול ."
. ." היי.. איפה איתי?"
. ." הוא פה , אל תדאגי .. אני רק שומרת לו על הטלפון , הוא הלך לשחק כדורגל עם הבנים ."
. ." אה.. אוקיי , ביי .."
. ." ביי ."
היא אמרה בקול מתנשא וניתקה.
. ." נו , מצאת אותו?"
שמעתי את קולה של ליז מאחוריי , והסתובבתי.
. ." מה..? אה כן ."
אמרתי בגמגום.
והתגלגלנו יחדיו לכיוון המטבח.
אכלנו קורונפלקס עם חלב , ויצאנו מן הבית.
התחלנו להתגלגל לעבר בית הספר.
. ." את לא מתכוונת לשאול?"
היא שאלה וחייכה אליי .
היא באמת הייתה נראית מאושרת מתמיד.
. ." לשאול....?"
. ." על עומר , כבר שכחת?"
. ." אה נכון.. איך היה ?"
. ." היה כזה כייף , את לא מבינה איזה חמוד הוא.."
. ." אז.. מה זה אומר?"
. ." אני עוד לא יודעת , הוא הזמין אותי לעוד `דייט` היום בשבע ."
. ." אני שמחה בשבילך ."
אמרתי וחייכתי אליה .
נכנסנו לבית הספר.
עומר התגלגל לעברנו ונשק לליז.
שניהם חייכו ונראו כ"כ מאושרים.
. ." טוב.. אז נתראה בהפסקה?"
ליז חייכה אליי , והתגלגלה יחד עם תומר לכיתת הציור.
היו לי עכשיו שעתיים של ספרות.
לא היה לי כ"כ חשק להתרכז עכשיו בספרות.
כ"כ התרגשתי מכל עניין הניתוח.
ועדיין לא האמנתי כמה שהחברים שלי .. הם כ"כ מדהימים , פשוט מתנה משמיים.
זה כ"כ מרגש אותי , זה הדבר הכי מרגש שעשו בשבילי...
אני לא יכולה אפילו לתאר במילים את מה שאני מרגישה.
נכנסתי לכיתה , והתיישבתי בפינה.
הסתכלתי דרך החלון , ובהיתי בשמים .
לפתע נזכרתי בהילה.. וכאב לי מעט .
ואז , נזכרתי בשלי..
שמאז שהילה מתה בערך .. לא דיברנו.
התגעגעתי אל החברה שלי .
היא בטח מרגישה נורא..
אבל אני חושבת שהגיע הזמן לסלוח לה ..
בכל זאת , היא ותומר גם עזרו בתרומות של הניתוח..
יצאתי מן הכיתה , ומאחוריי המורה אמר
. ." היי.. לאן זה? עוד לא נגמר השיעור ."
התעלמתי , ויצאתי לבחוץ.
חייגתי את המספר , וחיכיתי שהיא תענה.
הייתי כ"כ לחוצה.
. ." הלו?"
שמעתי קול של בן, והופתעתי מעט .
. ." מי זה?"
. ." זה.. תומר , שקד?"
. ." תומר .. איפה שלי?"
. ." היא שכחה אצלי את הטלפון אתמול... "
. ." היא הייתה אצלך?"
. ." כן.. אהמ שקד.. לא דיברנו הרבה זמן .. וגם את ושלי.. דברים קרו."
. ." מה קרה?"
. ." אני ושלי ביחד ."
הוא אמר , ובלעתי רוק.
. ." אתם.. ביחד?"
. ." כן שקד."
היה בא לי להקיא באותו הרגע , אך הייתי חייבת להחזיר אליי את החברה הכי טובה שלי.. ובאמת עבר זמן רב מאז..
אולי מגיע להם , ולשלי..
. ." מזל טוב ."
אמרתי וחייכתי .
. .." באמת? את לא כועסת?"
. ." לא , זה בסדר.. אני בטוחה שלהילה כבר לא אכפת ."
אמרתי , ולפתע הוא שתק.
. ." אני מצטערת.. לא הייתי צריכה להזכיר אותה.."
. ." זה בסדר... פשוט אני עדיין לא קולט ."
. ." אתה לא היחיד .."
. ." טוב.. אז אני אמסור לשלי שהתקשרת ."
. ." רגע , אתה לא אמור להיות בבית הספר בכלל?"
. ." לא.. יש לנו שביתה של המורים היום.."
. ." אוו , כייף לכם ."
. ."טוב .. אני זזה , ביי .."
. ." ביי שקד ."
ניתקתי את השיחה , וחזרתי לכיתה.
. ." איפה היית גברת צעירה?"
שאל המורה , וכל הכיתה בהתה בי.
הכנסתי את הטלפון לכיס .
והתחלתי להתגלגל לכיוון מקומי.
לא התייחסתי אל המורה.
ולאחר כמה זמן , הוא המשיך ללמד.
הנחתי את ראשי על השולחן .
ומחשבות הציפו את מוחי .
ללא הפסקה , מלא מחשבות התרוצצו במוחי..
חשבתי בעיקר על הניתוח.
רציתי כבר לטוס , ולעבור אותו ..
הייתה בי תקווה , שהניתוח יצליח .. שאני יוכל ללכת .
ואז , נחזור הביתה..
הכול יהיה כ"כ טוב.
ומהמסע הזה , רכשתי לי כמה חברים..
המסע הזה לימד אותי כמה דברים על החיים.
זה לימד אותי תמיד להאמין.
לעולם לא לוותר.
החיים שלי יקרים , החיים של כל אחד ואחד הם יקרים , ואסור לוותר על זה.
היה צלצול , ויצאתי מן הכיתה.
הלכתי לעבר הקפיטריה , ושם ראיתי את עומר וליז יושבים ואוכלים , ליד איזה שולחן..
לקחתי אוכל , והתקרבתי אליהם.
. ." אני יכולה לשבת?"
שאלתי , ודי הרגשתי נורא באותו הרגע.
לא היה לי נעים להפריע להם.
. ." ברור !"
שניהם אמרו , והתיישבתי.
. ." אני מצטערת שאני מפריעה.."
. ." לא , מה פתאום.."
אמר עומר , וחייך לעבר ליז.
היא חייכה אליו חזרה , יכולתי לראות את האושר בעיניה.
כמה שהיא מאושרת..
סוף סוף ממש שיכולתי לראות שהיא באמת באמת מאושרת.
שבאמת טוב לה..
אני יודעת שהיא תהיה בסדר.
גם אם אני יעזוב , ויחזור הביתה..
היא תהיה פה בסדר , אני בטוחה בזה..
ואני חושבת שהיא כבר לא כ"כ רוצה לעזוב..
כמו שהיא רצתה בהתחלה , כשרק נפגשנו..
היא מצאה אהבה , ואני כ"כ שמחה בשבילה..
בהיתי בהם זמן מה , וחייכתי.
השמיע הצלצול , והתחלתי להתגלגל לעבר הכיתה.
. ." ביי חמודים ."
אמרתי רגע לפני שהלכתי.
נכנסתי לכיתת הכימיה.
הכינו אותנו לאיזה מיצ"ב שיש לנו.
אז העתקנו מלא מן הלוח.
לאחר שעתיים מתישות , היד שלי כבר נהרסה לגמרי , והשמיע הצלצול ללכת הביתה.
התגלגלתי לעבר ביתי .
נכנסתי הביתה.
כשנכנסתי , שמעתי רעש מכיוון החדר של ההורים.
נכנסתי לחדר.
ושם ראיתי את אמא , ולידה היו כמה מזוודות.
היא ארגנה אותם מהר , עמדתי בפתח הדלת ובהיתי בה.
היא שמה לב שנכנסתי , והסתכלה עליי.
היא קמה מן הרצפה.
והתקרבה אליי.
. ." מותק.. "
היא התחילה לומר , וחייכתי.
. ." אנחנו טסים מחר לשיקגו , הניתוח שלך מחרתיים ."
היא אמרה , חייכה , וחיבקה אותי .
דמעות בצבצו בעיני .
וכ"כ התרגשתי , לא יכולתי לחכות.
התגלגלתי לעבר החדר , והתחלתי לארגן מזוודה בשיא המהירות.
לפתע היה לי טלפון , ועניתי
. ." הלו?"
. ." שקד..? תומר אמר לי שהתקשרת ."
. ." כן.... מה קורה?"
. ." הכול טוב , מה איתך?"
. ." שלי.... אני אוהבת אותך ."
. ." גם אני אותך שקד , אני כ"כ מצטערת..."
לא התייחסתי להתנצלות שלה ואמרתי
. ." תודה , תודה רבה .."
אמרתי , והתחלתי לבכות.
לא יכולתי עוד.
בכיתי מרוב ההתרגשות הרבה.
. ." מה..?"
. ." תודה לכולכם , על התרומות.. אתם חברים מדהימים , אני לעולם לא ישכח אתכם .. "
. ." שקד... הכול בשבילך , באמת.."
. ." את לא מבינה כמה שזה מרגש אותי.."
. ." אני יודעת.."
. ." שלי... אם אני לא יחזור... תדעי שלא משנה מה , תמיד את היית החברה הכי טובה שלי , אני לעולם לא אשכח את כל מה שעברנו יחד..."
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים

הדבר שרציתי עכשיו יותר מכל היה ללכת.
הרגליים היו הדבר הכי חסר לי במקום הזה.
אני מרגישה נורא כל יום מחדש.
והניתוח הזה .. הוא התקווה היחידה שעוד נותרה לי .. שיום אחד , אני עוד אלך ..
שיום אחד , אני ירגיש חופשיה , ממש כמו פעם..
ואני אהיה הכי שמחה שיש , אני אהיה מאושרת.
אני בטוחה שאני אעריך את היותי הולכת הרבה יותר מפעם.
אבל.. אני פשוט לא יכולה לקחת ממנו את הכסף.
במעטפה היה צ`ק של סכום כסף מאוד גדול.
סכום הכסף היה תואם לעלות הניתוח .
בהיתי בכסף , ולא הפסקתי לבכות.
איתי קם והתיישב לידי.
סגרתי את המעטפה והחזרתי לו אותה.
. ." שקד..."
. ." אני לא יכולה לקחת את זה ."
. ." אני לא שואל אותך.. "
. ." איך בכלל השגת את כל הכסף הזה? איתי , זה לא צחוק ."
. ." עבדתי...."
. ." מה?"
. ." סתם נו .. זה לא רק אני ."
. ." מה? אז מי זה? איך..?"
. ." גייסנו כסף .. אני , דן , יאיר , ניקול , שירה , שלי , רועי, רותם, ואפילו תום.. גייסנו תרומות בשבילך , אנחנו יודעים שזהו הדבר שאת הכי רוצה בעולם עכשיו , אנחנו יודעים כמה שזה קשה לך, אז .. רצינו לנסות לעזור איכשהו . "
בהיתי בו , ואז בכסף..
ולא האמנתי איזה חברים מדהימים יש לי.
התחלתי לבכות , דמעות של אושר הציפו אותי.
וכ"כ התרגשתי.
יש לי את החברים הכי מדהימים בעולם.
שלא יכולתי לבקש יותר טוב מזה..
אני באמת חשובה להם..
חברים כאלה לא מוצאים כל יום , חברים כאלה קשה למצוא..
חברים שידאגו לאושר שלך , שיעשו הכול בכדי שתהיה מאושר.. זה הדבר הכי מדהים שרק יכולתי לבקש.
ועכשיו , אני מבינה ..
אני מבינה שיש לי אותם , יש לי את החברים הכי הכי שיש.
חיבקתי את איתי ואמרתי מתוך הבכי שחנק אותי
. ." תודה , תודה לכולכם .. לא יכולתי לבקש חברים טובים יותר ."
. ." ארוחת ערב ! "
אמא צעקה מכיוון המטבח , ועברתי לכיסא גלגלים .
איתי לקח את המעטפה , והחזיר לי אותה.
. ." בבקשה ."
הוא אמר וחייך אליי .
חייכתי אליו חזרה , והלכנו אל המטבח .
עמית ושחר ישבו סביב השולחן , והתיישבנו מולם.
אמא הגישה את האוכל והתיישבה.
היא הכינה פשטידת גבינות.
. ." אמא.."
. ." מה מותק?"
. ." איפה כולם?"
. ." אבא לקח את הבנות לסרט ."
. ." אה... יש לאיתי משהו לומר לך ."
אמרתי , העברתי לו את המעטפה וחייכתי.
הוא הגיש את המעטפה לאמא שלי ואמר
. ." אני ועוד כמה חברים גייסנו כספים בשביל הניתוח של הרגליים , והצלחנו להשיג את הסכום התואם לעלות הניתוח .. "
אמא פתחה את המעטפה , ויכולתי לראות דמעות שמבצבצות בעיניה .
היא התקרבה אל איתי , וחיבקה אותו .
. ." תודה לכם.."
היא אמרה בהתרגשות , והתקרבה אליי .
היא נישקה אותי ואמרה
. ." אמרתי לך שהכול אהיה בסדר ."
חייכתי אליה , ועמית בהה בי .
הוא בהה באיתי ואז אמר
. ." איך השגתם את כל הכסף הזה?"
. ." תרומות . תופתע לגלות שיש אנשים שאכפת להם .."
עמית חייך אלי , וחיבק אותי.
אמא רצה אל כיוון הטלפון , והחלה לחייג מספר כלשהו.
תיארתי שזהו ודאי המספר של אותו הרופא שהמליץ לנו על הניתוח..
היא הלכה לכיוון חדרה , וחזרה לאחר זמן מה.
היא הייתה נראית עצובה מאט .
ולא הבנתי מדוע .
. ." אמא?"
. ." מותק.. דיברתי עם הדוקטור .."
. ." ו?"
. ." הניתוח בחו"ל , ו.."
. ." ו..?"
. ." ויש אנשים שעשו את הניתוח הזה , והניתוח לא הצליח , וזה נגמר בתוצאה טרגית .."
. ." כמה טרגי?"
. ." הם מתו .."
היא אמרה וחיבקה אותי.
. ." אמא....."
. ." מה חמודה?"
היא שאלה והחלה ללטף לי את הלחי.
. ." אני רוצה לעשות את זה , בבקשה.."
. ." מותק.... "
. ." אני אקח את הסיכון הזה ."
. ." בטוחה?"
. ." כן אמא..."
היא חיבקה אותי , וחזרה לחדר.
היה כבר מאוחר , ולכן סידרנו את שולחן האוכל , והלכנו לישון .
. ." פה זה חדר האורחים "
אמרתי לאיתי ופתחתי בפניו את הדלת.
. ." אוקיי .. לילה טוב שקד "
. ." לילה טוב.."
הוא הסתובב , ואז אמרתי
. ." רגע..."
הוא הסתובב חזרה ובהה בי
. ." תודה רבה ."
הוא חייך אליי וסגרתי את הדלת.
התגלגלתי לכיוון חדרי , והלכתי לישון.
הייתי כ"כ מאושרת.
לא פחדתי כלל מן הניתוח.
לא היה לי אכפת.
רציתי רק ללכת שוב.
רציתי לקבל את הרגליים שלי חזרה.
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים

הוא בהה בי בשוק , הנחתי בידיו את חפיסת השוקולד שהוא הביא איתו ואמרתי
. ." אתה יכול ללכת עכשיו?"
הוא בהה בי והתיישב .
. ." נו ?"
. ." אני מצטער , טוב ?"
. ." מה?"
. ." שקד.. אני לא הולך עד שאת לא סולחת לי ."
. ." איתי.. זה לא הולך ככה ."
. ." מה לא הולך ככה ? "
. ." מה יש לך נגד דן?"
. ." מה..?"
. ." אתה לקחת לו שתי חברות , מה הקטע איתו?"
. ." אין קטע ."
. ." אה , באמת? מה הוא עשה לך?"
. ." הוא תמיד היה יותר טוב ממני , בכול... פעם אחת בחיים שלי , רציתי להראות לו שאני לא לוזר כמו שהוא חושב , אבל מסתבר שאני כן ."
. ." אני לא מתכוונת לרחם עלייך עכשיו ."
. ." אני גם לא רוצה שתרחמי עליי ."
. ." איתי , זאת לא סיבה לעשות את מה שעשית.. לא עושים דברים כאלה."
. ." אני באמת אהבתי אותך.."
. ." טוב , איתי... "
. ." לא , באמת.. "
. ." אל תעשה לי את זה .. יש לי מספיק על הראש ."
. ." בהתחלה לא , את צודקת.. אבל אחרי זה , גיליתי איזה בן אדם מדהים את.."
שתקתי , ובהיתי בו.
הוא היה נראה כזה מסכן.
. ." נוכל לחזור להיות ידידים?"
הייתה בי חמלה , איכשהו בלב כבר סלחתי לו.
אך עדיין , לחשוב שבגללו אני עכשיו על כיסא גלגלים , שבגללו ניסיתי להתאבד..
. ." אתה מודע לכך שהכול בגללך? בגללך ניסיתי להתאבד..."
אמרתי עם דמעות בעיניים , והוא השפיל את מבטו .
. ." אני מצטער , באמת . "
. ." ואם לא הייתי בחיים עכשיו ? "
שאלתי אותו , והוא שתק.
הוא בא לצאת מן הדלת , ואז צעקתי לו
. ." חכה רגע ."
הוא הסתובב חזרה ובהה בי.
. ." טוב ."
אמרתי , ועוד לא האמנתי בעצמי..
. ." ידידים?"
. ." כן ."
אמרתי והוא בא לחבק אותי.
אך התרחקתי .
. ." מצטערת , אני לא יכולה. ."
הוא הסתובב חזרה , חייך אלי ויצא.
אמא נכנסה הביתה , והיו לה הרבה שקיות בידיים.
. ." היי אמא , אני רואה שעשית קניות ."
אמרתי וחייכתי.
באתי לעזור לה עם השקיות .
. ." ראיתי עכשיו את איתי בתחנת אוטובוס. "
. ." כן.. הוא בא לפה ."
. ." וככה את שולחת אותו?"
. ." אמא... "
. ." אני מבינה אותך והכול , אבל מותק.. הלב שלך הוא לב מספיק גדול בכדי לסלוח למישהו כמוהו ."
. ." בסדר , סלחתי לו...."
. ." לכי תקראי לו , אני מסדרת לו מזרן בחדר האורחים .."
היא אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי .
. ." טוב אמא ."
אמרתי ויצאתי מן הבית.
יש לי אמא כזאת טובה.
ממנה קיבלתי את ה`טוב לב` הזה .
בחיים לא ראיתי מישהי עם לב גדול כמו שלה יש.
אני כ"כ אוהבת אותה..
התגלגלתי לעבר התחנה , ושם איתי ישב.
כשהוא ראה שבאתי , הוא קם ממקומו.
. ." שקד , מה....."
. ." בוא .."
אמרתי והוא בא אחריי .
. ." מה? לאן?"
. ." תישן כאן הלילה , כבר די מאוחר ."
. ." בטוחה?"
. ." פשוט תגיד תודה וזהו ."
. ." תודה?"
. ." הכול בזכות אמא שלי ."
נכנסנו הביתה , ואמא בדיוק סידרה את הקניות.
. ." היי , איתי.. סידרתי לך מיטה בחדר האורחים ."
. ." תודה רבה . "
הוא אמר וחייך אליה.
. ." עוד רבע שעה ארוחת הערב מוכנה ."
אמא צעקה לנו מאחורה .
הלכנו לכיוון חדרי.
נכנסנו לחדר , יצאתי מן כיסא הגלגלים והתיישבתי על המיטה.
הוא רץ לעברי , וניסה לעזור לי.
. ." אני מסתדרת לבד , זה בסדר."
אמרתי בתקיפות , והוא נרתע וחזר לכיסא שהוא ישב עליו קודם.
. ." דן כ"כ יתעצבן כשהוא יגלה שאתה נשאר ללילה ."
. ." אל תדאגי , אני יאמר לו שלא היה כלום .."
. ." כאילו מזה אני דואגת ."
. ." חשבתי שסלחת לי ."
הוא אמר והשפיל את מבטו.
. ." אמרתי שאנחנו בסדר , לסלוח זאת קצת בקשה גדולה מדי ."
. ." אני חושב שיש דרך כלשהי שאני יוכל לפצות אותך על מה שעשיתי..."
הוא אמר , והוציא דף מן כיסו האחורי , והגיש לי אותו.
. ." מה זה.... זה הניתוח בשביל הרגליים ?"
. ." כן , זה משהו שיכול לעזור לך , אז חשבתי.."
. ." אנחנו יודעים כבר על הניתוח הזה , אין לנו את הכסף ."
. ." אז זהו ש....."
. ." זהו שמה?"
. ." בשביל זה אני כאן ."
הוא אמר , והגיש לי מעטפה .
פתחתי את המעטפה , והתחלתי לבכות.
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. רשימה אישית 1 315 לפני 5 שנים ו-6 חודשים

» סך הכל 1 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 3 שנים ו-2 חודשים גשם גופריתני בן 35 מניפלהיים
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים אביב בן 23 מת
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים אחיה בן 27 מכוכב השחר
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים נסיה בת 21 מאשקלון
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים This is Me בת 19
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים אליס לידל בת 19 מירושלים
  • לפני 4 שנים ו-3 חודשים POLLO בן 18 מארץ החתולים
  • לפני 4 שנים ו-3 חודשים רצון זה דבר נחמד בת 18
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים נטלי בת 29
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים פאי בן 3 ממעגל
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים הבלגית המעופפת בת 19 מהצוללת הצהובה
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים fairy tale בת 19 מעיר האגדות
  • לפני 5 שנים הולדן בן 33 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-1 חודשים ~דניאל~ בת 22 מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים ברבי :) בת 20 מנס ציונה
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים <font color=110066>מישהי בת 20 מעולם אפל..
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים פַּיוֹקַה (כיפס) בת 19 ממקום כלשהו
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> בן 17 מsomewhere, out there
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים שקד בת 20 מנוורלנד
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים יקירוביץ' בן 28 מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים M. Kolt בת 26 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים Addicted To Books בת 105 מכורה לספרים
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים The Wolf בן 28 מהאין אל האבדון
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים Werewolf•Vampire בן 105 משנייה לפני המוות
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים ליל בת 24 מחיפה
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים Rowan Jin בת 18 משום מקום
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים The girl in black בת 20 ממקום ללא רוע
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים שומר היערות בן 39 מהדרום הרחוק
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים לשון קסם בת 20 מארץ הדיו
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים קואלה בת 28 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים אליעזר בן 30 מנתניה
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים נשומלה בת מנתניה
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים שיר בת מבין הצלילים
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים Draco The Space Marine בן 23 מTerra
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים דניאל בן 21 ממקום אחר
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים אנג'ל בת 19
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים איתי גינוסר בן 36 מצור הדסה
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים אקו בן 19 מה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים חבר לעט בן 22 מבת ים
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים אלינה בת 21 מפתח תקווה
  • לפני 5 שנים ו-9 חודשים אלאן בת 21 מארץ המרשמלו הלבן
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים טעם~מיוחד בת 25 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים בת 41
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים Tess בת 16
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים ליילק בת 19 ממרכז הארץ
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים אקו בת 18 מפלוטו
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים The dark dragon בן 20 מאורדם אולטרה
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים אספן ספרים בן
  • לפני 6 שנים ו-2 חודשים מגדת העתידות בת 18 מאיפשהו בין תחנות



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ