לילה.

קר לי, חם לי, אני לא יודעת מה קורה לי. כולם ישנים ורק אני לא, לילה.

ניסיתי להבין מה עובר לי בראש אבל לא הצלחתי. כולם בארמון שתקו לא הוציאו מילה מהפה מאז הארוחה לפניי...... שבועיים וחצי.

את הלילה הזה אני חושבת שאני לא אצליח להבין סבסטיאן קרא לי לחדר האוכל.

נבהלתי.

לא הבנתי מה הוא חושב לעצמו שאני אקום בשביל ללכת לשם.

רייצ'ל בכתה.

היוון ניסתה לעודד, ללא הצלחה.

סטיבן נאבק בבכי.

הייד שמח.

לא הבנתי מה קרה, שאלתי את סבסטיאן מה קרה,הוא שתק,הוא הוביל אותי למין חדר חשוך בצבע שחור לא חשבתי לרגע מה עומד לקרות.

אבל זה לא קרה רק בגלל דבר אחד.