סגרי אותו, אטמי

אל תשאירי פתח

ערמומי הוא ומרושע

שיישאר שם לנצח.

תוודאי שאין אף מקום ממנו יוכל להשתחל,

חלקלק הוא ונחוש,

אל תותירי לו להינצל.

וגם אם יבקש יפה

אל תאמיני לחיוכו הנבזי,

כבר נתת לו הזדמנות פעם

השליכי אותו, עזבי.

ואת תזכי לראות בבוא היום הוא יתייאש ובעצמו יעזוב

כן, את תראי, בבוא היום יהיה לך טוב.

רגליים יחפות מהלכות על המדרכה

שבריריות הן כחרסינה, עצמותיהן דקות

עם כל צעד שעובר מאיימות ליפול,

מתנודדות כעלה על גבעול בעת סערה.

אני מביט בעיניה של הילדה המהלכת,

עיניה כבויות, כחושה היא, נבלעת בהמון כחסרת זהות.

טוחב את ידי בכיסיי, ממשיך אל יעדי

ליבי צונח בידיעה, שכל שצופן לה העתיד - הוא למות.