1. חיילת אמיצה

חיילת אמיצה.כל כך אמיצה-וזה מה שהביא את מותה.
רחמו עליה,החיילת האמיצה שחרפה נפשה.
אינכם מסכימים שראויה היא להערכה?
על אומץ ליבה,קור רוחה
אהבתה ושנאתה.
אהבתה למולדת הרחוקה,אי שם מאחורי המערכה
מאחורי הדם,הפחד והדמעות
יש לה משפחה , אך לא עוד
שנאתה לאויב האכזר ,הנורא
ששלל את זכות עמה לחיות
לחיות באמת
לצחוק ולחלום
ולא לחכות שיקרה עוד מאורע איום
מוגי הלב שבעמה,שלא יצאו להלחם עמה
החיילת,הכל כך אמיצה.

נכתב לפני 14 שנים ו-1 חודשים

2. רניל.

קר לי.זה משאני מרגישה עכשיו,במקום לשמוח.
אבל,למה לא בעצם?
זכיתי.אז למה אני כל-כך מדוכאת?
בתוך תוכי ידעתי למה.
כי לא הייתי אמורה לזכות,רניל הייתה הרבה יותר טובה ממני.
לרניל יש 4 אחים ואחות אחת,ואין לה אבא.בקושי כסף למחליקיים יש לה.
כישרון ההחלקה הוא הדבר היחיד שיש לה.
100 האירו כבדים-לא באמת כבדים אלא כבדים על המצפון שלי.
חלק קשה בתוכי אמר:גם את זקוקה לכסף,גם את החלקת יפה.
המצפון לעומת זאת,ידע שאת הכסף לתרופות של אבא אוכל להשיג מחלוקת עיתונים,
או מכירה של כל הבגדים שקטנים עליי,מכירת המחליקיים שלי.
ואמא שלי קיבלה משכורת לא מזמן.לא אבוד לי.
אבל רניל היא מה"רשטולד",מאלה שלא שייכים לפה.
עורה הבהיר ועייניה הכחולות לא משתלבים בתוך המון כהי העור והעיינים.
אף אחד לא יסכים לקחת אותה לעבוד אצלו.אני לוקחת את שקית המטבעות וממהרת לביתה.
לפעמים הדבר הנכון הוא הדבר הקשה ביותר.
אני דופקת בדלת.רניל פותחת לי,המומה משק המטבעות שאני דוחפת לידה.
אני רצה הבייתה וחוזרת ביידים ריקות.

נכתב לפני 14 שנים ו-8 חודשים

3. לאאא!!!

אני שונאת.שונאת את אלכס שעשתה את הצעד אחורה.
שונאת את הבניין על שהיה כל כך גבוה.שונאת את האמבולנס שהגיע באיחור-כי לא היה מה להציל.
שונאת את הפסיכולוג שנכשל.שונאת את האנשים שהתקבצו סביב.אני שונאת את העולם.
שמתי לב שהיא נעלמה בערך בשעה 6 וחצי בערב,כשהיא לא התקשרה.קבענו ב-6.ידעתי שהיא באה,כי רומן בא ושאל איפה היא,וכשאמרתי שהיא לא פה,הוא ענה:"אבל ראיתי אותה חוצה את הכביש",אמר והצביע אל איפשהוא אל מעבר לדלת הסגורה.אימה אחזה בלבי.כולנו ידענו שאלכס לא בריאה בנפשה,ואיימה להתאבד.ניסינו להתעלם- ידענו שהפסיכולוג עובד איתה באופן קבוע.אני ורומן רצנו אל מחוץ לבניין,רומן אמר שיכול להיות שהיה שכחה משהו בבית ורצה חזרה.
הו,רומן.תמד היה כזה נאיבי.רצנו אל ביתה שבמרחק רחוב אחד משכונתנו.מצאו שירבוט בפנדה ירוקה על תיבת הדואר:"ביי,מריה."רומן שאל:"מריה,למה היא כתבה לך ביי?"
ובאותו רגע ידעתי.
עליתי לגג דרך סולם החרום בקומה 7.
היא עמדה שם על המעקה,ובכתה.כששמעה אותי צועקת היא הסתובבה.היא נראתה נורא.
בשערה היא שזורות חבצלות שנבלו,ובגדיה הירוקים היו מלאים בג'וקים שזורים על חוטי תייל.
"אל תתקרבי!" היא איימה."אם תתקרבי,אני קופצת!"
"רומן,תתקשר למכבי אש."מילמלתי אני.
מאוחר מידי.
היא קפצה.
ומאז הכול מעורפל.
ניסיתי לקפוץ אחרייה,אך רומן אחז בי.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהתעוררתי במחלקה הפסיכיאטרית.
ידעתי מהו גורלי.

נכתב לפני 14 שנים ו-8 חודשים

4. העולם אכזרי,תתמודדו.

תחשבו כמה נורא העולם.כמה יותר בטוח למות מאשר לחיות.
יש מליוני רעלים בעולם- חצי מהם נמצאים אצלכם בבית.אצטון ,אקונומיקה,מרכך כביסה,תרסיס חרקים ,דשן לצמחים ועוד...
שלא לדבר על ארון התרופות שמלא בתרופות שמנת יתר מהן יכולה לגרום לכם למות מוות איטי ומייסר.
כל אדם בישראל חושש לעלות על אוטובוס או לשבת בבית קפה בגלל הטרוריסטים.אלפיי אנשים מתים במלחמות,אסונות,פיגועים.והשאר חיים חצי-חיים בגלל שקרוביהם מתו במלחמות האסונות והפיגועים.
מילאירדי אנשים גוועים אט-אט ללא איש לצידם.מרעב,מחלות ופציעות.
מאות אלפי אנשים מתים בבתי חולים- בגלל שטויות.רשלנות.טעות שעלולה לעלות למישהו בחיים.
כמה חיילים נשלחים למערכות הכבדות,ומתים? הולכים ולא חוזרים.
אנשים הופכים לעיתים לחיות במאמץ לשרוד בעולם הזה.
האנשים שכן נשארים בחיים,רובם חלאות ורמאים.קונספירציות ותאגידי איילי -הון.
אנשים רבים מתאבדים או גוססים בבית משוגעים.
אז למה לחיות,למה?

נכתב לפני 14 שנים ו-8 חודשים