עמוס הגיע ברכבת לתל אביב והתכוון לרדת בתחנה הקרובה. בהגיעו לתחנת תל אביב מרכז, לקח את תיק הגב הכבד, השתדל שלא לפגוע באנשים היושבים לצד המעבר ויצא החוצה. מספר דקות לאחר מכן, התקרבה אליו המונית התורנית. הסדרן פתח עבורו את הדלת הקדמית ועמוס הציץ פנימה לתוכה
"לבן גוריון ?", שאל.
"אין בעיה, רק את התיק תזרוק מאחור" סימן לו הנהג בידו לכיוון המושב האחורי.
עמוס הכניס את התיק לתוך המונית והתיישב לצידו של הנהג "תשעים שקל או להפעיל מונה ?"
"נראה לי שאתה כבר יודע שבמונה הנסיעה תעלה יותר, שיהיה תשעים שקל, סגרנו. תגיד, אתה יודע אולי למה אין היום רכבת עד נתב"ג ?"
"מה ששמעתי זה שהקטע הזה מתל אביב לנתב"ג בשיפוצים היום. בכלל בזמן האחרון נראה שהרכבת יותר בשיפוצים מאשר נוסעת." אמר הנהג תוך כדיי שהוא סוקר את הנוסע לצידו וממשיך בשיחה, "אז לאן אתה טס ?" הציץ הנהג במראה וסימן בסנטרו לעבר תיקו הגדול של עמוס.
"אתה שואל בגלל התיק ?, מה יש ?, אסור לאנשים בגילי לצאת לטיול תרמילאים ?" אמר עמוס תוך כדיי שהוא פותח את החלון לרווחה.
"מותר, בטח מותר, סליחה שאני חי. אז בכל זאת לאן ?"
"אני טס לדרום אמריקה, לפרו. יש שם אתר עתיק של האינקה שנקרא מאצ'ו פיצ'ו. שמעת עליו ?"
"עכשיו אני שומע בפעם הראשונה, מה איבדת שם ?"
"זה בסדר, אתה לא היחיד. זו עיר עתיקה השייכת לתרבות האינקה. היא התגלתה בתחילת המאה הקודמת על ידיי חוקר קולומביאני. היא שוכנת כ-70 ק"מ מקוסקו שבפרו."אמר עמוס תוך כדיי שהוא שולף את ארנקו לוודא שיש לו מספיק מזומנים לנסיעה והמשיך בהסבר, "על קוסקו שמעת ?".
"גם לא, אבל אני לא מרגיש שפספסתי משהו. תגיד מה פתאום אדם בגילך יוצא עכשיו לטיול שכזה ?"
"אני יוצא לטיול של שבועיים בלבד. תכננתי את היציאה הזו לפחות עשר שנים. מספרים שאם נמצאים בנקודה מאד מסוימת הצופה לתוך העיר בשעת הזריחה ביום הארוך ביותר בשנה, קרן האור הראשונה, תאיר בדיוק את הנקודה בה ממוקם מטמון עתיק."
"ומתי יוצא אותו יום ארוך ?" אמר הנהג תוך כדיי שהוא מוציא את ידו ומניחה על עדן החלון.
"בדיוק בעוד שבוע, בעשרים ואחת ביוני. והשנה במיוחד יש יותר סיכוי שהקרן תצביע על המקום המדויק כי השנה היא 2012 ולפי התרבויות העתיקות בדרום אמריקה, מדובר ביום האחרון המתוכנן בלוחות השנה. אתה מבין" המשיך עמוס להסביר לנהג המתעניין "בדיוק בתאריך הזה יתמקמו כוכבי הלכת של מערכת השמש בקו אחד וכוח המשיכה ביניהם עלול לגרום לקטסטרופות, אבל גם לקרן האור להתמקם בנקודה הספציפית כמו שהסברתי לך"
"אל תיעלב, אבל זו נראית לי הרפתקה שמתאימה לבחורים אחריי צבא ולא לאנשים שנראים כמו ההורים של אותם מטיילים. בן כמה אתה בכלל ?"
"אני לא נעלב, גם אשתי אומרת את אותו הדבר עליי, אתה צודק, יש לי שתי בנות אחריי צבא" חייך עמוס והחל לשחק בידו עם משב הרוח בחלון, מצייר מעין גלים באמצעות כוח העילוי של הרוח.
"מי פנוי באלנבי" נשמע לפתע מתוך מכשיר הקשר שקטע את שיחתם. הנהג הושיט את ידו לעבר כפתור הווליום והחליש את הקולות הנשמעים מתוך המכשיר. "נשמע מעניין. אני הייתי נוסע במקומך לתאילנד לחפש בחורות צעירות ומספר לאשתי שאני נוסע ל-איך קראת למקום קוקצ'ו פינצ'ו ?"
שניהם פצחו בצחוק מתגלגל "מאצ'ו פיצ'ו" ענה עמוס והמשיך תוך כדיי שהוא צוחק "אני לא מאלה, אני לא מחפש ולא חסרים לי סיפוקים. טוב לי עם האישה שלי"
"אין סתירה אחי. מותר לנשנש לפעמים, לא חייבים ארוחה מלאה תמיד" אמר הנהג והפעיל את מקלט הרדיו. "בא לך קצת מוזיקה ?" אמר תוך שהוא מחליף בין התחנות במקלט "מה אתה מעדיף, מוזיקה עברית או גלגל"ץ ?"
"ממש לא משנה לי, אני אוהב הכול" ענה עמוס.
"בויינה אתה בן אדם סגור. תפתח קצת לחיים, תלמד שאפשר ליהנות מכל העולמות" אמר הנהג כשברקע נשמע שירו של אייל גולן. "ותזכור מה שחיימק'ה אומר לך, אפשר גם לנשנש אחי".
"אני לא מנשנש לא חטיפים ולא בחורות, תודה לאל זה לא חסר לי בחיים".
"טוב, הנה אנחנו כבר מגיעים לנמל התעופה, תעשה חיים בכל אופן".
נכתב לפני 14 שנים ו-3 חודשים
עמוס הגיע ברכבת לתל אביב והתכוון לרדת בתחנה הקרובה. בהגיעו לתחנת תל אביב מרכז, לקח את תיק הגב הכבד, השתדל שלא לפגוע באנשים היושבים לצד המעבר ויצא החוצה. מספר דקות לאחר מכן, התקרבה אליו המונית התורנית. הסדרן פתח עבורו את הדלת הקדמית ועמוס הציץ פנימה לתוכה
"לבן גוריון ?", שאל.
"אין בעיה, רק את התיק תזרוק מאחור" סימן לו הנהג בידו לכיוון המושב האחורי.
עמוס הכניס את התיק לתוך המונית והתיישב לצידו של הנהג "תשעים שקל או להפעיל מונה ?"
"נראה לי שאתה כבר יודע שבמונה הנסיעה תעלה יותר, שיהיה תשעים שקל, סגרנו. תגיד, אתה יודע אולי למה אין היום רכבת עד נתב"ג ?"
"מה ששמעתי זה שהקטע הזה מתל אביב לנתב"ג בשיפוצים היום. בכלל בזמן האחרון נראה שהרכבת יותר בשיפוצים מאשר נוסעת." אמר הנהג תוך כדיי שהוא סוקר את הנוסע לצידו וממשיך בשיחה, "אז לאן אתה טס ?" הציץ הנהג במראה וסימן בסנטרו לעבר תיקו הגדול של עמוס.
"אתה שואל בגלל התיק ?, מה יש ?, אסור לאנשים בגילי לצאת לטיול תרמילאים ?" אמר עמוס תוך כדיי שהוא פותח את החלון לרווחה.
"מותר, בטח מותר, סליחה שאני חי. אז בכל זאת לאן ?"
"אני טס לדרום אמריקה, לפרו. יש שם אתר עתיק של האינקה שנקרא מאצ'ו פיצ'ו. שמעת עליו ?"
"עכשיו אני שומע בפעם הראשונה, מה איבדת שם ?"
"זה בסדר, אתה לא היחיד. זו עיר עתיקה השייכת לתרבות האינקה. היא התגלתה בתחילת המאה הקודמת על ידיי חוקר קולומביאני. היא שוכנת כ-70 ק"מ מקוסקו שבפרו."אמר עמוס תוך כדיי שהוא שולף את ארנקו לוודא שיש לו מספיק מזומנים לנסיעה והמשיך בהסבר, "על קוסקו שמעת ?".
"גם לא, אבל אני לא מרגיש שפספסתי משהו. תגיד מה פתאום אדם בגילך יוצא עכשיו לטיול שכזה ?"
"אני יוצא לטיול של שבועיים בלבד. תכננתי את היציאה הזו לפחות עשר שנים. מספרים שאם נמצאים בנקודה מאד מסוימת הצופה לתוך העיר בשעת הזריחה ביום הארוך ביותר בשנה, קרן האור הראשונה, תאיר בדיוק את הנקודה בה ממוקם מטמון עתיק."
"ומתי יוצא אותו יום ארוך ?" אמר הנהג תוך כדיי שהוא מוציא את ידו ומניחה על עדן החלון.
"בדיוק בעוד שבוע, בעשרים ואחת ביוני. והשנה במיוחד יש יותר סיכוי שהקרן תצביע על המקום המדויק כי השנה היא 2012 ולפי התרבויות העתיקות בדרום אמריקה, מדובר ביום האחרון המתוכנן בלוחות השנה. אתה מבין" המשיך עמוס להסביר לנהג המתעניין "בדיוק בתאריך הזה יתמקמו כוכבי הלכת של מערכת השמש בקו אחד וכוח המשיכה ביניהם עלול לגרום לקטסטרופות, אבל גם לקרן האור להתמקם בנקודה הספציפית כמו שהסברתי לך"
"אל תיעלב, אבל זו נראית לי הרפתקה שמתאימה לבחורים אחריי צבא ולא לאנשים שנראים כמו ההורים של אותם מטיילים. בן כמה אתה בכלל ?"
"אני לא נעלב, גם אשתי אומרת את אותו הדבר עליי, אתה צודק, יש לי שתי בנות אחריי צבא" חייך עמוס והחל לשחק בידו עם משב הרוח בחלון, מצייר מעין גלים באמצעות כוח העילוי של הרוח.
"מי פנוי באלנבי" נשמע לפתע מתוך מכשיר הקשר שקטע את שיחתם. הנהג הושיט את ידו לעבר כפתור הווליום והחליש את הקולות הנשמעים מתוך המכשיר. "נשמע מעניין. אני הייתי נוסע במקומך לתאילנד לחפש בחורות צעירות ומספר לאשתי שאני נוסע ל-איך קראת למקום קוקצ'ו פינצ'ו ?"
שניהם פצחו בצחוק מתגלגל "מאצ'ו פיצ'ו" ענה עמוס והמשיך תוך כדיי שהוא צוחק "אני לא מאלה, אני לא מחפש ולא חסרים לי סיפוקים. טוב לי עם האישה שלי"
"אין סתירה אחי. מותר לנשנש לפעמים, לא חייבים ארוחה מלאה תמיד" אמר הנהג והפעיל את מקלט הרדיו. "בא לך קצת מוזיקה ?" אמר תוך שהוא מחליף בין התחנות במקלט "מה אתה מעדיף, מוזיקה עברית או גלגל"ץ ?"
"ממש לא משנה לי, אני אוהב הכול" ענה עמוס.
"בויינה אתה בן אדם סגור. תפתח קצת לחיים, תלמד שאפשר ליהנות מכל העולמות" אמר הנהג כשברקע נשמע שירו של אייל גולן. "ותזכור מה שחיימק'ה אומר לך, אפשר גם לנשנש אחי".
"אני לא מנשנש לא חטיפים ולא בחורות, תודה לאל זה לא חסר לי בחיים".
"טוב, הנה אנחנו כבר מגיעים לנמל התעופה, תעשה חיים בכל אופן".
נכתב לפני 14 שנים ו-3 חודשים
