....ההתנהגות של אדם החמירה מיום ליום. המריבות שלנו עלו דרגה, וזמן לא רב לאחר הפסקת הטיפול הזוגי התפתחה בינינו שוב מריבה גדולה. אני אפילו לא זוכרת על מה היא הייתה, אבל אני זוכרת שהמריבה עברה לפסים מאוד מכוערים. אדם החל להשתגע, והמבט בעיניים שלו היה מפחיד. לפתע הוא ניגש למטבח, משך בחוזקה את מגירת הסכום ושלף אותה ממקומה. המגירה התרסקה על הרצפה. הוא הרים את הסכין הכי חדה שהייתה לנו. הסתכלתי עליו באימה ובמבט מבועת. הרגשתי שאני נטועה ברצפה. בראשי שמעתי קול שצרח עליי להתעורר ולרוץ לחדר של הילדים, ורגליי פשוט נשאו אותי לשם בלי שידעתי איך. צרחתי לו שיתרחק ממני. אדם בא אחריי, נעמד בפתח החדר עם הסכין ביד ואיים שיהרוג את עצמו. כל מה שחשבתי היה איך אני מצליחה להרגיע אותו בלי שיפגע בי או בילדים. הסתכלתי אל הילדים שלי, הם ישנו שנת ישרים ולא התעוררו מהרעש. אדם ביקש ממני לצאת מהחדר ואני לא הסכמתי. ביקשתי ממנו שיירגע ויוריד את הסכין. הוא עזב את פתח החדר, קרא לי מהמטבח ואמר לי שהוא הניח את הסכין ושאני יכולה לצאת מהחדר. למרות זאת סירבתי לצאת מהחדר. לא יודעת למה הרגשתי בטוחה לעמוד בחדר הילדים. אדם חזר לפתח החדר בידיים ריקות. רק אז אזרתי את האומץ להגיד לו שהוא צריך עזרה מקצועית. אדם כעס והתחיל לצעוק ולהתעצבן. הוא שוב לקח את הסכין ואת המפתחות של הבית ויצא באמצע הלילה. התחלתי לדאוג. הוא לא לקח את הטלפון, לא ידעתי לאן הוא הולך ומה הוא הולך לעשות. חשתי חוסר אונים, כל הגוף שלי רעד. חשבתי במהירות מה אני יכולה לעשות, להתקשר למשטרה? אם אתקשר למשטרה ואדווח מה קרה, הוויזה שלו תיפגע וגם השהות שלו. הוא עדיין בעלי ואב ילדיי, ובוודאי שהוא לא אדם אלים, הוא פשוט בדיכאון וצריך עזרה. לצאת אחריו? אבל מה יקרה אם הילדים יתעוררו? ולאן בכלל הוא הלך? כל מה שנותר לי היה לקחת שמיכה, לשבת על הספה בסלון, מול הדלת, ולחכות לילה שלם עד שאדם ייכנס בדלת בריא ושלם. זה היה אחד הלילות הקשים שחוויתי בחיי.....
ניתן לרכוש את הספר באתר החדש שלי www.heidi-zitrus.com עם קוד קופון של 10% הנחה newyear2024
לרוכשים מישראל - צרו קשר באימייל להנחה נוספת עבור משלוח בתוך ישראל
heidi.zitrus@gmail.com
נכתב לפני שנה ו-9 חודשים
...התפתחה ביננו מריבה נוספת. מריבה קשה מאוד. ושוב, ללא מניע מיוחד. בדיוק סיימתי שיחת טלפון עסקית עם לקוח פוטנציאלי מישראל, שיחה חיובית ומצמיחה שהתנהלה בצורה טובה, ואני הייתי מרוצה. כשנכנסתי לחדר השינה שלנו ראיתי את אדם עומד במרכזו, והוא התחיל להטיח בי כי אני לא תומכת בו, שאני משקיעה זמן בכולם ורק אליו אני לא מתפנה, לא אליו ולא לעסק שלו, שאני אגואיסטית, חלשה ושלא איכפת לי מכלום, רק מעצמי. התלונות הצטברו והקול שלו התחיל לעלות. היום אני יודעת שאדם עשה לי גזלייטינג (Gaslighting). זה מצב שבו התוקף מאשים את הקורבן בכול, גם בדברים שאינם קשורים אליו, עד שהקורבן מתחיל לפקפק ביכולות שלו ובעצמו. ביקשתי ממנו להנמיך את הקול כי הילדים ישנים, ואני לא רוצה שהם יתעוררו. המטפל הזוגי הנחה אותי לנקוט במספר אסטרטגיות במקרים כאלו, כשהשיחות יוצאות מכלל שליטה והדברים מתלקחים במהירות. לכן ביקשתי מאדם שיצא לסיבוב להירגע, כי ככה אי אפשר לנהל שיחה, אבל אדם סירב לצאת. הוא גם סירב להפסיק לצעוק ולנהל שיחה רגועה, לכן קמתי כדי לצאת מהחדר. כשהוא הבין זאת הוא סגר את הדלת ונעל אותה. הרגשתי בליל של רגשות: פחד, כעס, חוסר אונים ודאגה, אבל ניסיתי לשמור על קור רוח, ולא לשדר לו שאני מפחדת מההתנהגות שלו. ביקשתי ממנו שיפתח את הדלת ויאפשר לי לצאת, או שאצעק ואעיר את הילדים. אדם נראה כאילו הוא שרוי בטרנס. הוא צעק עליי: "ליה, את לא עוזרת לי! את לא מבינה שאת הורסת את הכול? אני צריך את התמיכה שלך, אבל את לא עוזרת לי, את דואגת רק לעצמך. את לא חושבת עליי, את לא מבינה אותי. למה את מתנהגת ככה? למה את הורסת הכול"? הוא שאג והחל להתקרב לכיווני. הלכתי אחורה עד שנתקלתי בקיר. אדם היה מצד אחד, ואני נצמדתי לקיר. הוא היה ממש קרוב אליי, כמעט נוגע באף שלי. מבועתת מהמצב וחושבת מה יכול להדוף אותו ממני, אמרתי לו בקול רועד שהתאמץ להישמע רגוע ותחת שליטה: "אדם, אני לא יכולה יותר. אני לא מסוגלת להמשיך במצב הזה. אנחנו לא בריאים אחד לשני, אני לא יכולה לתת לך את העזרה שאתה זקוק לה, ואני רוצה להתגרש"! לפתע הוא נתן מכת אגרוף לתמונת החתונה שלנו, שהייתה תלויה מעל ראשי. התמונה התנפצה, רסיסי זכוכית נפלו על ראשי, ורק במזל לא נפצעתי. אדם החזיק את אגרופו המדמם, הסתכל עליי במבט יוקד, אמר בלחישה רמה: "ניצחת. נתגרש". ושוב יצא ללילה שלם ברחובות הקרים של מינכן. אפילו לא שמתי לב שעצרתי את נשמתי מרוב פחד, וכשהוא יצא הרגשתי איך האוויר הכלוא משתחרר מבין ריאותיי. הרגליים שלי איבדו מיציבותן והתמוטטתי על הרצפה בבכי מבועת, מנסה לעכל את הסיטואציה שהייתי בה כרגע, וחרדה מהמחשבה על איך הדברים יכלו להסתיים אחרת.
הבנתי כי מצב העניינים חמור ומתדרדר במהירות. פחדתי שדברים יצאו מכלל שליטה, ושלחתי אימייל לפסיכולוגית שלו. שיתפתי אותה בפרטי המריבה וביקשתי את עזרתה ותמיכתה, לפני שאדם יפגע בעצמו או בי ובילדים. נורות אזהרה צלצלו בראשי, והפחד טיפס לאורך עמוד השדרה בקרירות מקפיאה. "מה יהיה"? חשבתי לעצמי, "הוא כבר החזיק סכין פעם אחת, הוא נעל אותי מחוץ לבית, הוא דפק אגרוף בתמונה, הכעס שלו בלתי נשלט". הבנתי שאני לא יכולה לעשות שום דבר בנידון. היה לי ברור פתאום באופן וודאי ובהיר, שאני חייבת לסיים את הקשר הזה ולהציל אותי ואת הילדים שלי מחיים כאלו.
--
לא סיפרתי לאף אחד איך לאט-לאט נכנסתי למעגל הרסני, לא סיפרתי לאף אחד עד כמה אני מפחדת וחרדה לחיי. הרצון לשרוד הוא שהניע אותי בשלב זה, ועזר לי לשמור על שפיותי.
לא סיפרתי לאף אחד כי חשבתי שהם לא יכולים לעזור לי. איך הם יכולים לעזור לי? אחותי הגדולה גרה באירלנד עם משפחתה, שאר בני המשפחה שלי גרים בישראל. לאף אחד אין מספיק כסף לעזור לי, וכולם עסוקים ועמוסים עם חייהם האישיים. עשיתי את החשבונות בשביל האחרים במקום לתת להם את האפשרות להחליט בעצמם. אולי פחדתי לשים אותם לסכנה? אולי התביישתי? אני לא יודעת. שמרתי לעצמי, חשבתי שאוכל להסתדר עם הסיטואציה, עם אדם.
לא סיפרתי לאף אחד איך אדם מגזים בתגובות שלו.
לא סיפרתי לאף אחד שאדם מבין שהוא מגזים בתגובות שלו ואז מנסה לתקן, אבל אין כבר מה לתקן.
לא סיפרתי לאף אחד שהוא מבטיח ומבטיח ומבטיח ולא מקיים.
לא סיפרתי לאף אחד שאני מפחדת.
לא סיפרתי לאף אחד שאני חוששת לחיי.
לא סיפרתי לאף אחד שאני ישנה עם דלת נעולה.
לא סיפרתי לאף אחד שאולי הפעם הבאה תסתיים בצורה הגרועה ביותר.
לא סיפרתי לאף אחד שאני צריכה עזרה."
ניתן לרכוש את הספר באתר החדש שלי www.heidi-zitrus.com עם קוד קופון של 10% הנחה newyear2024
לרוכשים מישראל - צרו קשר באימייל להנחה נוספת עבור משלוח בתוך ישראל
heidi.zitrus@gmail.com
נכתב לפני שנה ו-9 חודשים
