תמיד יש משהו מתוק מסתורי וחד באפילת הלילה

כל הפייק ישן כולם בסטטוס אמיתי מחבקים את היקר להם

כרית או בן זוג למי באמת איכפת

לחות של בכי אוושת מחשבות ורגש סוער

פותח חלון בקומה העשרים רוח קרירה מתזכרת את עורי החשוף

מביט בעינים חלולות על המרקע הנוצץ שמשתרע מולי

נורות רחוב בודדות מאירות את הדרך שאף אחד לא צריך

ככה זה בחיים העזרה מושטת ללא קונים

בושה תהומית של לקחת במקום לתת

מין גאווה בסיסית שמאשרת את מעמדי

היא לא היתה צריכה לעזוב

לבד זו החולשה שלי והיא יודעת את זה

מנגב את לחיי בגב כף ידי הקפואה

נרעד חוזר למיטתי מחבק את הכרית השניה

סוחט אותה לתוכי כמה לחוש את מה שנותר

ונרדם..