אמא הלכה / אלי פז

אמא הלכה ולא חזרה,

אבא אמר שזו הייתה גזרה.

אמרו לי שקרה אסון,

אבל בלב — רק בלגן.

הצעצועים עוד מחכים,

השקט צורם בין הקירות.

אני לבד עם התמונות,

ושתי עיניים שבוכות.

בבוקר ההוא / אלי פז

בבוקר ההוא, כששקט נשבר,

אמא צעקה — ואז נגמר.

אבא רץ, הדלת נטרקה,

ואני נשארתי — בלי משפחה.

אמרו לי: "הם שם, במרומים",

אבל אני רק בן חמש וחצי שנים.

הבובה שלי שותקת מאז,

והלב שלי כבר לא נרגע אף פעם.