סייג'•לפני שנתייםקוראת אותו עכשיו.מקווה לא לבכות, כי שמעתי שזה נהיה מרגש לקראת הסוף.על הביקורת של ספריית על מחר ועוד מחר ועוד מחר מאת גבריאל זווין
הם שזורעים בשלגטינה הרנסקספר מקסים ומרגש על הקשר בין העבר וההווה בתקופה זו של מעבר מהיר כל כך בין מסורות עתיקות לקידמה . סיפור הבן האובד , החשיבות של השורשים לצמיחה אישית . מערכות יחסים מסובכות וכוחה של האהבה. מוגש עם הומור וכתוב היטב.
הם שזורעים בשלגטינה הרנסקספר מקסים ומרגש על הקשר בין העבר וההווה בתקופה זו של מעבר מהיר כל כך בין מסורות עתיקות לקידמה . סיפור הבן האובד , החשיבות של השורשים לצמיחה אישית . מערכות יחסים מסובכות וכוחה של האהבה. מוגש עם הומור וכתוב היטב.
הם שזורעים בשלגטינה הרנסקספר מקסים ומרגש על הקשר בין העבר וההווה בתקופה זו של מעבר מהיר כל כך בין מסורות עתיקות לקידמה . סיפור הבן האובד , החשיבות של השורשים לצמיחה אישית . מערכות יחסים מסובכות וכוחה של האהבה. מוגש עם הומור וכתוב היטב.
הם שזורעים בשלגטינה הרנסקספר מקסים ומרגש על הקשר בין העבר וההווה בתקופה זו של מעבר מהיר כל כך בין מסורות עתיקות לקידמה . סיפור הבן האובד , החשיבות של השורשים לצמיחה אישית . מערכות יחסים מסובכות וכוחה של האהבה. מוגש עם הומור וכתוב היטב.
מחר ועוד מחר ועוד מחרגבריאל זוויןספר קליל ומתוק המתאר חברות לא שגרתית שמתפתחת לשותפות בתחום הגיימינג. כתוב ומתורגם נהדר. גיימרים ילידי שנות השמונים ימצאו בו רפרנסים למשחקים שאולי שיחקו בהם, שזה תמיד נחמד.
מחר ועוד מחר ועוד מחרגבריאל זוויןספר קליל ומתוק המתאר חברות לא שגרתית שמתפתחת לשותפות בתחום הגיימינג. כתוב ומתורגם נהדר. גיימרים ילידי שנות השמונים ימצאו בו רפרנסים למשחקים שאולי שיחקו בהם, שזה תמיד נחמד.
גרדוםצ'ינגיס אייטמטוב0גרדום הוא בעצם שני סיפורים שונים. אחד מספר על מלחמתו העיקשת עד מוות של פרח כמורה נגד הממסד הכנסיתי תוך רצון פאטתי להביא לתיקון חברתי. איש צעיר חסר ניסיון, אידאליסט ותמים. סיפור שני הוא סיפורו של רועה צאן בקולחוז של אוזבקיסטאן הסובייטית,ולמרות שכבר אינו צעיר וצבר ניסיון, גם הוא מנסה לשוא להתנהל בהגיון מול ממסד פוליטי קשוח ואטום. בנוסף למלחמות על רקע עקרוני, אידאולוגי נאלצים שני ה"דון-קישוטים" האלה להתמודד עם רוע, אטימות, צרות עין וטפשות של אנשים הנקלעים לחייהם. שני סיפורים אלה אינם קשורים זה לזה, מחבר אותם סיפור שלישי, סיפורה הטראגי של משפחת זאבים, ואיטמטוב כמו איטמטוב, מכיר את החיות בסביבתו של האדם שחי בערבות הספר של אוזבקיסטאן ואוהב אותן.נופי הפרא שהמוות אורב בהם, הזאבים המאונשים, יצרים עזים, אכזריות, תאות בצע, פחד, אהבה וחמלה אנושית, הופכים את הספר לכמעט מיתי. כתיבתו של איטמטוב פשוטה ,(מזכירה משהו סיפור מקראי בזה שאינו מתעקב בתאור רגשות אלא מספר"מה קורה"), וסוחפת. אהבתי. חבל שכ"כ קשה להשיג את הספר הזה.
הנכדה של מר ליןפיליפ קלודל0פיליפ קלודל עוסק בספריו בעוולות האיומים של האדם כלפי בני מינו. מעשים אלה הם כאילו המצב הנורמאלי של הקיום האנושי. בספר זה כמו בקודמו שתורגם לעברית,"הדו"ח של ברודק" יש גם את המוטיב ה"לא נורמאלי" כביכול שנקשר לקורבן במאמציו להתמודד עם כאביו. אבל דווקא למוטיב הזה נקשרים כל הערכים שאנו קוראים "הומניים". כגון: אהבה, חמלה, ידידות, תקווה. גם כאן אין שם לאלים ואין ספור הסטורי ברור על איזו מלחמה מדובר. גם לקורבן אין תעודת זהות ברורה, אם כי ניתן לנחש משהו. קורבן הוא קורבן. וכשהוא מאבד את כל יקיריו ואת ביתו והופך לפליט אין זה משנה מאין בא. כפליט ללא שפה וללא כל ידע על אורחות החיים בארץ זרה, מה שמציל אותו ומקיים אותו אלו אותם ערכים הומניים נדירים הבאים ילדי ביטוי כאן בין שני נציגים משני עבריה של הטראומה. שניהם קורבנות של האלימות האנושית, אחד שפגע ושני שנפגע. הספר הוא קטן ממדים ומכיל את התמצית הטהורה של הזעקה. ללא מילה מיותרת, ומבלי לנסות לעורר רחמים, קלודל עשה זאת שוב הספר שבר לי את הלב.
