מחקר מרתק!
ולי נסר ,איראני במקור מסביר לקוראיו על אחד מהסכסוכים המענינים ביותר בעולם האסלאם, הסכסוך בין השיעה לסונה, סכסוך שמקורו במאבק על ירושת שלטון העולם האסלאמי (חליפות) משנת 680בו מצא את מותו חוסיין בנו של עלי, נכדו של הנביא מוחמד, מידיו של יזיד הסוני.
סכסוך זה הינו בעל השלכות גם כיום כ-1330 שנה, והתפשטותו היא לאורך כל העולם האסלאמי החל מפקיסטן והודו וכלה באיראן, עיראק, סוריה, ערב הסעודית, בחריין, לבנון, ירדן ושאר העולם המוסלמי.
ראוי לציין שהספר נכתב לפני ה"אביב הערבי" אך התובנות שבו בעת כתיבתו נכונות גם להיום, והמחבר חזה את שיתרחש שנים לאחר מכן.
תחילה המחרבר נותן סקירה על הקרב בכרבלא בשנת 680 שהובילה לשליטה סונית בעולם הערבי, ולדחיקת השיעים. השיעה אגב מהווה 10% בלבד מהעולם המוסלמי.
ההבדלים בין השיעה לסונה נעוצים במספר היבטים (עמודים 29-35):
1. זהות היורש ואמונה בסגולות הנביא ויורשיו- בעוד השיעה האמינה בסגולות הרוחניות של הנביא מוחמד וצאציו ומכאן הצורך שהם יירשו אותו) הסונה גורסת לסמכות של סדר חברתי שבה השלטון עוזר לדת לשרוד ולצמוח.
2. זהות יומיומית -השיעה בדגל שחור בגדים שחורים ,שמות של קדושים לילדיהם (עלי, חוסיין ,זיינב וכו') ובעיקר בדימויים חזותיים -שהסונים רואים בהם עבודת אלילים.
3. חג האבל הגדול על מותו של חוסיין חג העשורא -ששוב הסונים מתעבים.
4. יחס לאנשי הדת השיעים - יחס קרוב , לאור הסבל שעברו (מזכיר את הנצרות והיהדות)
מאבקים בין הסונים לשיעים לוו לאורך כל ההסטוריה, בשל היותם מיעוט נרדפו השיעים ע"י הסונים (ועדיין נרדפים) וכונו לא אחת בוגדים , כופרים. בין השאר בכיבוש בגדד ע"י המוגולים במאה ה-12, שאז הופנה האשם כלפי השיעים, ונטען שבגדו, לאחר כיבוש י-ם מהצלבנים ע"י צלאח א-דין, מספר המאמינים השיעים הלך ופחת.
המאבקים אף מלווים אותנו כיום: בשנות ה-70 והשמונים הוצא להורג זו אלפקאר בוטו, נשוא פקיסטן השיעי ע"י מפקדי הצבא הסוניים, בתו בנזיר תמצא את מותה בהתנקשות.
המאבק בעירק שלאחר הפלת סדאם חוסיין שדיכא את השיעים עד עפר ואף טבח בהם לאחר המרידה (מייד בתום מלחמת המפרץ ה-1)- לנושא זה מוקדש פרק שלם המתאר כיצד הרוב השיעי בעירק הצליח להגיע לשליטה ולשלטון , לאחר הפלתו של סדאם - ועל המאבקים בין 2 גישות שונות של השיעה זו הפייסנית של האייטואללה סיסתאני,שגורסת שאין לדת מקום בשלטון וזו הקיצונית של מוסטפא סדר.בהקשר זו ישנם תיאורים כיצד רצחו כוחות משמר הרפובליקה את משפתו של מסטפא סדר, את משפחת אבו באקר, ושיעים רבים נוספים.
בבחריין -שם בעבר וגם ולפני שנה מצא עצמו שלטון המעיט הסוני עומד בפני מרד וזעם של השיעים המקופחים.
לבנון -שם השיעים מהווים 40% מהאוכלוסיה ושליטתם כה מועטה במדינה שבה הנשיא נוצרי ורו"המ הוא סוני (רק יו"ר הפרלמנט הוא שיעי)
וכמובן כיום (אף שאין לכך אזכור בספר שנכתב לפני מספר שנים) בסוריה, שבה המיעט העלאוי ששלט, בראשות משפחת אסד, מוצא עצמו מותקף ע"י האופזיציה הסונית (לרבות הגורמים הקיצוניים שבה, האחים המוסלמים, אל קעידה גורמים וואהבים).
הספר גם מביא לדיון את נושא איראן- 90% שיעים שבה יושם השלטון האסלאמי לראשונה (1979), שבה חומייני ראה עצמו כאל (או שליחו של אלוהים, את השפעת הדת על מלחמת איראן- עירק (שנות ה-80).וכן את עלייתה של איראן והפתחותה למעמד מעצמה אל מול הגוש הואהבי-סעודי, טאליבני - פקיסטני.
עוד בספר
א. המחבר גורס שבעוד שהסונים (ובעיקר הקיצוניים -ואהבים ואל קעידה) הפנו את חציהם לא רק נגד היהדות והנצרות , אלא גם ובעיקר כלפי השיעים - בייחוד בערב הסעודית.
ב.עוד הוא גורס שבעוד שחצי הסונים הופנו לפיצול הכיתתי בדרשות המלומדים וחכמי הדת שלהם, השיעים מנסים להקפיד להפנות את חציהם אך ורק כנגד ישראל וארה"ב. ואת השליטה הם מבקשים לעצמם בדרך דמוקרטית.
ב. המחבר מתאר את הסכסוך העמוק בין הקבוצות (שיעה-סונה)בהקשר שהסונה הרס את קבר הנביא מוחמד ובתו זיינב במאה ה-19 ובמאות קודמות.
ספר מרתק
