אחרי נסיעה ארוכה, אחרי השיחה המציקה, אחרי הארוחה הגדולה, אחרי הקינוח.
נשאר זמן קצר. רגע קטן של שקט. שכל אחד מכונס בתוך עצמו, גם בערב שישי אצל סבתא.
ובשקט הקטן הזה, רצון בלתי מוסבר אומר לי לבחור ספר מהארון. אותו ארון שגם שהייתי קטנה כל כך רציתי לאחוז באחד הספרים, אך מעולם לא הגעתי.
ואחרי כמה שנים, אני כבר גדלה, ומצליחה להגיע לארון. למדף הספרים. ואני פותחת בספר הירוק. שבשבילי מסמל שקט. אותו השקט הנחמד.
ואני פותחת את הספר.
ואני קוראת. ומסביבי כבר אין שקט.
ואז אני סוגרת.
ומתכנסת בעצמי. יוצרת שקט לעצמי. וחושבת.
כמה השקט הזה נחוץ לי, ולכל אחד אחר. לחשוב על המעשים שלנו, על מה שעשינו. ולדעת לכבד את כולם.
והשקט שלי נשבר, שאני שומעת רעש של צלחת נשברת. ואי ניגשת למטבח לאסוף את השברים, ומבינה כמה לקחתי בלי להחזיר.

ספר מקסים. מומלץ לכל הגילאים, לשני המינים.
לאנשים שקטים או רעשנים.