אם יש משהו שאולי כדאי שתדעו זה, שאם הסיפור טוב, זה לא באמת משנה איך תספרו אותו. אם תכתבו אותו ותתנו לאנשים לקרוא או אם תביימו אותו ותתנו לאנשים לצפות.
"אשתו של הנוסע בזמן" מבחינתי יכול להיות מעובד לכל סוג של סיפור. מפני שהוא יפיפה כל כך. מרגש כל כך. מסיע אותך בפיתולים שבין עצב לשמחה ושומר עליך מתוח בכל אותה עת.
אבל מלבד הסיפור עצמו ישנן דמויות בלתי נשכחות. קשה לך לסיים ספר כזה מבלי לתהות, ומה קרה אחר כך? אבל זה חלק מהמחיר שהקורא משלם כאשר הוא קורא ספר טוב שכזה. הוא יודע שזה יסתיים, ולא יהיה באמת סוף, כי הדמויות ממשיכות להתקיים ואנחנו לא יודעים דבר על מה שמתרחש איתן לאחר סוף הספר.
אני מבינה למה עיבדו את הספר הזה לסרט (ולא, טרם ראיתי את הסרט), כי הוא יפה כל כך. באמת. פשוט יפה. אין לי מילה אחרת לתאר אותו. למרות צער, העצב, הכאב שמהולים לעתים, בשמחה וצחוק, זהו סיפור אהבה מרגש ויפה.
אני ממליצה עליו בחום לוהט של 180 מעלות. אל תפספסו אותו, חבל. תוכלו ללמוד ממנו הרבה על מה באמת חשוב בחיים ומה צריך לשמר ולנצור.

משלוש יורד לשתיים יורד לאחד.
מה יהיה בספר הבא???

ספר ערפדים טיפוסי לחלוטין.
אולי הוא יותר מעניין משאר חברו בסוגה, אבל ממש נגעלתי מזואי בספר הזה, אז לא יכולתי לקרוא אחרי ה..קטע המזוויע ההוא. וגם אובדנה של סטיבי ריי מעציב ומייבש.

מי שאוהב, שיקרא.

אני לא אהבתי.