הביקורת היא על כל הסדרה.

***

יומני היקר, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות עשירה, ממש עשירה. אז קראתי את "הארי פוטר" וחשבתי לעצמי שאם זאת ספרות טובה אני אוכל להרוויח יותר על בולשיט, הכל עניין של לעורר קנאה אצל מי שקורא את הסיפור. אני אכתוב סיפור ואהפוך למיליונרית, כי גאד, לא צריך יותר מלזלזל באינטליגנציה של הקוראים היקרים בשביל שיצא לך ספר נוער מצליח.
קודם כל, אגרום להם (אוקיי, להן) לחשוב שמדובר בסיפור אהבה.
כן, סיפור אהבה. כמה שהם טיפשים, בני הנוער. לא צריך להתאמץ יומן יקר, הסודות פשוטים - אובססיביות מוגזמת, אובר-דרמטיות, נטיות תלותיות, הערכה עצמית נמוכה וחמודה ועוד כמה סיפורים מסתוריים שהכאב ראש שהם יצרו יגרום לחוסר התעמקות בהם וכך אוכל לכתוב מה שבראש שלי ללא חשש.

***

אל דאגה יומני היקר, כמעט הכל כבר מוכן, עוד מעט אוכל להתחיל לפרסם את הספרים שלי ולעוות לקוראות את התפיסה מספיק כדי שהן יאמינו שקיטשיות המעוררת הקאות לא נשלטות, חומרניות, אידיאל יופי מחליא והערצה כלפיי אנשים הלא ראויים לה נקראת אהבה.

גיליתי משהו נפלא יומני היקר, ככל שהספר יותר שטחי - הוא יותר מוכר! מסתבר שלא צריך להתאמץ, אני פשוט אמרח מונולוגים של בלה על שרירי החזה של אדוארד ועל כמה שהיא לא ראויה לאהבתו. זה עד כדי כך פשוט, גם אני הופתעתי מכמה שאובססיביות יכולה להיות הפיתרון להכל.

יומני היקר, נתקלתי בבעיה - יצרתי דמויות מושלמות, אני לא רוצה שיהיו להן חסרונות, אז הפיתרון שלי הוא פשוט לכתוב על כמה יתרונות שלהן בתור חסרונות, כי בלה באמת כל כך מסכנה שהיא לא יודעת מה להגיד לבנים שמזמינים אותה לצאת. So sad.

אני מתחילה ממש ליהנות מכל העסק יומני היקר, עד עכשיו רק תיארתי את ההתנהגות ההזויה של אדוארד כלפי ואת האוכל שאני מכינה לצ'רלי, אבל אז חשבתי לעצמי "come on, סטפאני, מדובר כאן בבנות-נוער, את צריכה להיות קצת יותר וולגרית בשביל שהן יבינו שהכתיבה שלך סקסיסטית."

יומני היקר, החלטתי שהעניין עם הערפדים לא הספיק לי, אז צירפתי גם את אנשי הזאב לעסק. יש לי עכשיו את השילוש המקודש, יו נואו.

יומני היקר, בדיוק סיימתי את הסדרה, עכשיו נשאר עניין השמות והכריכות. בסוף התפשרתי על ציורים יפים ולא קשורים שיראו כמה עומק ויופי יש בסדרה הזאת. יצורים מצחיקים, ילדים. אני מוכנה להתערב שזה ימכור. בקשר לשמות, אה, נו פרובלמו, שמות מעוררי מחשבה על תקופות שונות ביממה יהיה גוד אינף. הדבר הנפלא כאן הוא שאני יכולה לעשות מה שארצה, כולם כבר נשבו בקסמיי וילכו איתי גם אם הם יגלו שמה שבלה רצתה מהחבר שלה זה פשוט לשכב איתו. לזה, יומן יקר, אני קוראת עומק.

"את לא ראית את הסדרה משחקי הכס?" שאלה אותי חברה בהלם "לא..אבל שמעתי על זה" "כדאי לך! את הרי אוהבת פנטזיה!" "נו טוב, אני אחשוב על זה" ושוכחת מזה.

אני זוכרת שמשחקי הכס רק יצא, כל העולם דיבר על הסדרה הזו. אני בתור גיקית פנטזיה התלהבתי מיד כששמעתי שיש שם דרקונים, מלחמות, גמדים שתיינים וכולי וכולי.
באותה התקופה שירתי(או שכותבים שירתתי? סלחו לי) בצבא בעוטף עזה וחיפשתי ספר מעניין לקרוא בערב בבסיס. אני נכנסת עם אמא שלי לחנות ספרים, מחפשת ספר לקריאה ופתאום אני רואה ספר מבצבץ במדף הפנטזיה "משחקי הכס" הו, זה הספר של הסדרה הטלווזיונית המדוברת! ומה אם אקרא אותו לפני שראיתי את הסדרה? אמא שלי גיכחה ואמרה "זה ספר עבה מאוד, את בטוחה שתקראי את כולו?" היססתי קצת, אבל אז החלטתי שאני אלך על זה, אני אנסה לקרוא את הספר הזה ויהי מה! אני אוכיח שאני מסוגלת לקרוא 750 עמודים(פלוס מינוס)

במילה אחת- התאהבתי. הספר הזה שינה אותי אפשר לומר –אחרי שקניתי אותו והתלהבתי ממש(בהפתעה גמורה, הייתי בטוחה שאזניח אותו באמצע) קניתי את כל הסדרה וקראתי את הסדרה שלוש פעמים( כן כןן שמעתם נכון! שלוש פעמים את כל הסדרה!), הייתי מבלה בפורומים של סדרת הספרים, הייתי בקיאה בהיסטוריה הדמיונית של ששאו"ק, ידעתי לאיזה לורד שייך כל שטח במפה הדמיונית (והמדהימה) של ווסטרוז, ידעתי בע"פ שמות משפחה של לורדים ואת המימרה שלהם, ואת כל התאוריות (וגם יצרתי תאוריות משלי) מסקנה- הפכתי למכורה קשות!
כמובן שלאחר מכן ראיתי את הסדרה הטלוויזיונית וגם אהבתי אותה מאוד(הסדרה האהובה עליי מן הסתם)
שיר של אש ושל קרח גרמו לי לבכות, לצהול, להתרגש וגם שברו לי את הלב ועדיין, זוהי לא סתם סדרת ספרים, זוהי יצירת אומנות, יצירת אומנות בידי אמן שמגולל כאן עולם ובמלואו כה עשיר בפרטים, כה מרתק, מתוחכם ופשוט נפלא!