יצורים יפהפייםקאמי גרסיהזה לא משנה כמה פעמים קראתי את הספר הזה, הוא כל פעם ריגש אותי מחדש. הוא ספר מיוחד כזה. מרגש. ספר שמשאיר בתוכך תובנות עמוקות לאחר שסיימת לקרוא אותו. אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי אותו, נשכבתי במיטה ולא יצאתי ממנה כל אחר הצהריים. נשארתי במיטה וחשבתי על הספר הזה. אני יודעת שהספר הזה לא יצא לי מהראש לכל החיים. אני מרגישה כאילו הוא חיי מחוצה לי וגם בתוכי. וזה לא משנה כמה אנסה (ולא נראה לי שאני אנסה) וכמה שארצה (ולא נראה לי שארצה) להוציא אותו מהראש, הוא לא יצא. כי הוא ספר כזה מיוחד ויחיד במינו. ספר שלא משנה בכמה מילים תתאר אותו, זה לא יספיק.
יצורים יפהפייםקאמי גרסיהזה לא משנה כמה פעמים קראתי את הספר הזה, הוא כל פעם ריגש אותי מחדש. הוא ספר מיוחד כזה. מרגש. ספר שמשאיר בתוכך תובנות עמוקות לאחר שסיימת לקרוא אותו. אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי אותו, נשכבתי במיטה ולא יצאתי ממנה כל אחר הצהריים. נשארתי במיטה וחשבתי על הספר הזה. אני יודעת שהספר הזה לא יצא לי מהראש לכל החיים. אני מרגישה כאילו הוא חיי מחוצה לי וגם בתוכי. וזה לא משנה כמה אנסה (ולא נראה לי שאני אנסה) וכמה שארצה (ולא נראה לי שארצה) להוציא אותו מהראש, הוא לא יצא. כי הוא ספר כזה מיוחד ויחיד במינו. ספר שלא משנה בכמה מילים תתאר אותו, זה לא יספיק.
משחקי הרעבסוזן קולינסמשחקי הרעב נכלל בין הספרים הטובים ביותר שקראתי, כמובן. הצורה הייחודית שבה כתוב הספר, העלילה, הרעיון והתחושה הזו שהוא נותן לך ככל שאתה מתקדם בקריאתו, גורמת לרבים להיסחף אחריו ולאהוב אותו. הספר הזה שינה אותי. ממש. הוא חרט בזיכרוני את העובדה שחיים יכולים להסתיים בשנייה. גם אם ידעתי את זה קודם, זה לא משנה. ידעתי את זה כעובדה. גם הכרתי את ההרגשה של לאבד מישהו. אבל זה שקטניס עצמה צריכה להרוג אחרים... אני לא יודעת. זה פשוט... שינה אותי. נסוג הספרים שאתה נכנס אליהם ולא מצליח, רוצה או יכול, לצאת.
התלקחותסוזן קולינס(אזהרת ספוילר) אהבתי יותר את הספר הראשון. בספר הזה... משהו השתנה. משהו בו לא היה כמו בקודמו. בכל זאת, אהבתי את הספר. החלק שבו *ספוילר* קטניס מאבדת את סינה וחוזרת לזירה עשה לי את זה. הצורה שבה מתואר המוות והחזרה לזירה... אני אוהבת את החלק בזירה. מהחלק הזה משהו חוזר להיות כמו בספר הקודם. אני קראתי אותו כמה פעמים. בשביל להיזכר. אבל אני זוכרת שהיו פעמים שפשוט היה חלק שהיה בלתי נסבל ועברתי ישר לחלק של הזירה.
עורבני חקיין סוזן קולינסהספר עצמו מדהים. ממש ממש אהבתי אותו.בעיה כמעט יחידה שהייתה לי איתו, היא שפיטה נעלם. הוא ממש היה חסר לי בספר הזה. כן, אני מודה, פיטה הוא הדמות האהובה עלי. אני לא מתה על הדמות של גייל, אני לא יודעת למה. אולי בגלל הקרירות שהוא מפגין. אני באמת לא יודעת. בכל מקרה, הספר ממש טוב בעיניי. לקראת הסוף הוא ממש מתעלה על הציפיות שלי.
יצורים יפהפייםקאמי גרסיהזה לא משנה כמה פעמים קראתי את הספר הזה, הוא כל פעם ריגש אותי מחדש. הוא ספר מיוחד כזה. מרגש. ספר שמשאיר בתוכך תובנות עמוקות לאחר שסיימת לקרוא אותו. אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי אותו, נשכבתי במיטה ולא יצאתי ממנה כל אחר הצהריים. נשארתי במיטה וחשבתי על הספר הזה. אני יודעת שהספר הזה לא יצא לי מהראש לכל החיים. אני מרגישה כאילו הוא חיי מחוצה לי וגם בתוכי. וזה לא משנה כמה אנסה (ולא נראה לי שאני אנסה) וכמה שארצה (ולא נראה לי שארצה) להוציא אותו מהראש, הוא לא יצא. כי הוא ספר כזה מיוחד ויחיד במינו. ספר שלא משנה בכמה מילים תתאר אותו, זה לא יספיק.
