הספר הזה מבחינתי הוא מפת דרכים, לכיוון אופק שלא נחקר אצל הרבה נשים לדעתי- אופק של נשיות שלמה ,אינטואיטיבית וחפה מהסחות דעת. בקיצר מעבר להרי החושך.
צר לי אין לגברים מקום במסע שהספר סולל,ואני לא מכירה הרבה גברים שיהיה להם קל להכיל את הכיוון אליו המחברת חותרת .
זה ספר שנכתב כמו תיבת פנדורה שמציגה לנשים דרך סיפורי עם את כל המלכודות והעוולות שעברנו ועוד נעבור בדרך, אבל מפתה אותן לצאת במסע מתבקש כדי שיוכלו להכתיר את עצמן בסופו כשליטות הממלכה האישית שלהן.( ופה כבר אפשר להזמין את אישך שיבוא לבקר אם מתאים להוד מעלתך..)
ספר לא קל לקריאה עמוס תובנות ומושגים פסיכאנליטים שלא תמיד תורגמו בצורה ידידותית למשתמשת.

הוא מתווה דרך שלדעתי חובה לכל הנשים לצעוד בה , אבל כבר מההתחלה ברור שרק מטיבות לכת בכלל ישרדו את כל קריאת הספר ומעטות מהן יפנימו את כל התורה הגלומה בו.
צאו למסע, גם אם יקח לכן עשורים לחצות את הרי החושך הפרטיים, אל תוותרו ..

ספר טוב... מומלץ במיוחד לנשים

בסך הכל ספר טרחני.
הספר מתקשר אלי בחוויה אישית.
את הספר קראתי בבית חולים. שם כידוע אתה שבוי של הספר והסופר.
לא נשביתי בקיסמו.
בני נתן לי ספר , שאיני נוגע בו בדרך כלל, בשם "שם הרוח" של פטריק רותפס. ושוב מהיותי שבוי קראתי גם אותו.
למרבית הפלא שניהם מדברים על נושאים דומים.
ההבדל ביניהם כי הספר השני אינו מתיימר לכלום אלא לספר סיפור בידיוני שגם בו הגיבור עובר תלאובות וייסורי נפש ומגיע לאן שמגיע.
הספר של קאולו יומרני יותר, בכתיבה עשירה יותר עם טכניקות סיפוריות מתקדמות. יש שם חיבוטי נפש של סופר המחפש את עצמו.
הנושא כשלעצמו נכון וחשוב, כי באמת פאולו מציג בספריו האחרונים חזרה מסויימת על נושאיו.
האם הוא מצליח לצאת מהקיבעון שהוא תקוע בו? איני בטוח אם הספר הוא תוצאתו.
למה הציון ? כי יש דברים של העשרה. למשל הפתגם המרוקאי על מיקום הפנס והאור. פשוט נפלא.ועוד ועוד.