מפעם לפעם מגיע לי איזה ספר שכל תכליתו היא לבדר אותי. הספר הזה עושה את זה נהדר, בלי להתאמץ להיות מה שהוא לא. לכאורה הוא מדע בדיוני אבל פרט לכמה קישוטים שוליים - הוא סיפור חמוד שמשתעשע על חשבון פוליטיקה, שמרנות, מסורת ורחמנא ליצלן - יחסי משפחה. בוז'ולד כתבה כמה ספרים מענגים באותו סיגנון - כתובים היטב, לא מתייחסים לעצמם ברצינות רבה מדי, והסיפורים שהיא מספרת מוכרים לכל בן אנוש. יש בספר הזה סצינה קצרה של ויכוח בין בת לאמה, שהיא מלאכת מחשבת של תאור קונפליקט המוכר לפחות ל80% מהבנות בעולם. (20% הנותרות בודאי גדלו בפנימייה...)
מדובר בקפטן איבן וורפטריל, רווק שממצה היטב את רווקותו, במיוחד כשזו מגיעה עם יתרונותיו הוא נאה, אהוב על נשים ומחליף בנות זוג בקצב מרשים. כמו שכולם יודעים מסיפורי האגדות לא לעולם חוסן, תגיע הנערה שתאתגר את רווקותו והוא יחליט להתמסד... אבל הנערה בסיפור הזה היא נסיכה למשפחת פשע, בערך, עם ערכים שיכלו להתאים יופי למאפיה, והבחור בסיפור הזה הוא אחד שמאמין במוסר הישן ובחובתו של הגבר להגן על בת זוגו, והתנגשות העקרונות מתפתחת לסיפור חמוד ומצחיק, וגורמת לקוראת הזו קורת רוח לא מבוטלת.
בוז'ולד כתבה מספר ספרים של מדע בדיוני וזכתה במספר פרסים עליהם. היא סופרת שמינון הבידיון בספריה זניח, המתרכזת בסיפור על בני האדם, בשלל הרפתקאות שסופם בדרך כלל טוב. לפעמים יש לה הברקות שאני בטוחה שאם מישהו ימציא אותן הוא ירוויח המון כסף, ויזכה בתהילת עולם. בספר הזה מתוארת, למשל, פטרייה שבשילוב עם חומר כימי פשוט מסוגלת לחפור מנהרות בכל קוטר רצוי, והחומרים שהיא מפרישה תוך כדי זלילת האדמה מרפדים את דפנות המנהרה ומקשיחים אותן. הכל נעשה נקי ושקט, מתחת לקרקע ואני רק מדמיינת מה היו משלמים היזמים של הרכבת הקלה בתל אביב... עזבו יזמים - כמה היו משלמים התושבים עבור ההמצאה...
ברור לי שרק מי שהתווית "מדע בדיוני" לא מרתיעה אותו יקרא את הספר הזה ואת ספריה הקודמים שתורגמו ("רסיסים של כבוד", "בריאר", "סיטגנדה" המומלצים בסדר זה) ומי שזה מרתיע אותו - צר לי עליו.