כמו שאר הספרים של דוד גרוסמן שקראתי, לא התלהבתי. הרגשתי שגרוסמן מתאמץ כדי להפוך את הדמויות לרגשניות ופלצניות, ומנסה כל הזמן לספק לקוראים "תובנות" על החיים. קטע אחד שהיה קצת יותר טוב הוא הסוף - "גשם". אבל בסך הכל, לא נשביתי בקסמן של הדמויות ושל הספר בכלל.

לא כל-כך אהבתי את הספר. נשמע כמו מריבה אחת גדולה בין אם לבנה. הבן מייצג דמות של נער מורד, למרות שהוא כבר גבר צעיר. הסוף פשוט הזוי ולא אמין.

כמו שאר הספרים של דוד גרוסמן שקראתי, לא התלהבתי. הרגשתי שגרוסמן מתאמץ כדי להפוך את הדמויות לרגשניות ופלצניות, ומנסה כל הזמן לספק לקוראים "תובנות" על החיים. קטע אחד שהיה קצת יותר טוב הוא הסוף - "גשם". אבל בסך הכל, לא נשביתי בקסמן של הדמויות ושל הספר בכלל.

כמו שאר הספרים של דוד גרוסמן שקראתי, לא התלהבתי. הרגשתי שגרוסמן מתאמץ כדי להפוך את הדמויות לרגשניות ופלצניות, ומנסה כל הזמן לספק לקוראים "תובנות" על החיים. קטע אחד שהיה קצת יותר טוב הוא הסוף - "גשם". אבל בסך הכל, לא נשביתי בקסמן של הדמויות ושל הספר בכלל.

ספר מקסים ! העלילה מקורית ביותר - יהודי שחי במרוקו ועולה ארצה אף על פי איסורו של אביו, רק כדי להיות צוללן. הסיפור מעניין, גם הרקע - הדברים שקורים עם "המשפחה" של שחר - אסף ומשפחתו וכמובן - סיפור האהבה הנוגע ללב של שחר ודלית. גם התיאורים של הצלילות מאוד מעניינים. מאוד נחמד לקרוא ספר שכולו ממבטו של עולה חדש, ולהבין מה העולים מרגישים. ובקיצור - דבורה עומר לא אכזבה אותנו. שוב ...

הדבר הראשון שמשך אותי אל הספר הזה הוא הכותרת שלו. אחר-כך קראתי את הכריכה האחורית, וחשבתי שזה מעין ספר מתח, שבו ינסו לפענח איך שתי הנשים המתות הגיעו למצב הזה. במהלך הקריאה גיליתי שזה ספר עם עלילה סבוכה, שמתחילה כסיפור על כל אחת מהדמויות בנפרד, אך בסוף מתברר שהחיים שלהן נשזרו זה בזה. הספר מעניין מאוד והעלילה מפתיעה. הדמויות בנויות בצורה טובה. ממליצה לקרוא, למרות המוזרות שלו.