קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים. שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה. אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל. טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד. סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת

קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים. שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה. אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל. טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד. סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת

הספר הזה משך לי את העיין כשהייתי בשוק, דפדפתי קצת וכבר ב2-3 עמודים הראשונים הקומפוזיציה הרשימה אותי. אחרי קצת מיקוח רכשתי את הספר ב18 שקל וקראתי בבית. עושה שלום הוא ספר די קצר, לקח לי סביבות שעה לקרוא אותו (אני מניח כשהתלונה היחידה שלך על ספר זה שהוא קצר מידי זאת בעצם מחמאה. למורות שאולי הייתי פחות מרוצה אם הייתי משלם מחיר מלא בהתחשב בכמה קצת זמן לקח לי לסיים אותו) דיאלוג בקומיקס שתורגם משפה אחרת מרגיש לפעמים מוזר או לא טבעי, בנוגע לזה הדיאלוג בעושה שלום בהחלט מרגיש טבעי יותר. גם האיור טוב, נצר הוא דמות מגניבה ומעניינת, והעלילה מלאה תפניות. מוכיח שגם בישראל אפשר לעשות קומיקס מד"ב מגניב.

קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים. שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה. אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל. טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד. סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת

קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים. שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה. אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל. טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד. סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת

קניתי את הספר הזה לפני כמה שנים, כמובן בעיקר בגלל הכריכה שלו. מהציור עם רקע קלף, הסמלים המגניבים שמקיפים את הכריכה ועד לדפים שצבועים באדום. קלע הכשף כאילו עושה הכול כדי למשוך תשומת לב. ניסיתי לקרוא את הספר אבל אחרי שני הפרקים הקצב האט וזה שיעמם אותי אז הפסקתי לקרוא את הספר לדי הרבה זמן. לפני כמה זמן התחלתי לקרוא את הספר מחדש ואחרי הפרקים הראשונים הבנתי שקלע הכשף הוא יותר מהכריכה שלו. סיימתי את הספר אתמול ויש לי כמה מחשבות. יהיו קצת ספוילרים. שקראתי את הפרקים הראשונים היה לי את הרושם שהספר היה על איך קלן עולה בדרגות של הבית ספר ומצליח במבחנים בעזרת שקרים ומניפולציות כמו בקרב בהתחלה. מסתבר שהספר הולך בכיוון מאוד שונה ומעניין. משהו מגניב בקלע הכשף זה ככל שקוראים מבינים שאין בהכרח צד טוב בסיפור כולם ואפילו קלן פשוט עושים מה שהם מאמינים שהוא לטובה. אז לגבי רייקס(החתול על הכריכה) לא אהבתי את זה שהוא מדבר. הסופר עשה עבודה ממש טובה בלהעביר את הרגשות שלו לפני זה והייתה לחייה אצילות מסוימת שנעלמה מייד אחרי שמבינים מה הוא באמת חושב ואומר. ואפילו שפחות שנאתי את זה אחרי הפעמים הראשונות שהוא דיבר כי הוא באמת די מצחיק זה עדיין מיותר לדעתי, קלן(בראש שלו) ופריוס סיפרו מספיק בדיחות בכוחות עצמם. היה אפשר לעשות שקלן פשוט היה מרגיש את המחשבות הכלליות של רייקס כמו שהוא פגש אותו בהתחלה בלי שרייקס אשכרה יומר דברים, אני בטוח שהיה אפשר לגרום לזה לעבוד. גם היה קצת מוזר שמשתמשים בקללות מתונות כמו "מנוול!" ו"לעזאזלים" ואז רייקס פותח את הפה וממש מקלל. טנאט הייתה דמות שחשבתי שיעשו איתה יותר. בקרב הראשון לא נראה שההפסד מול קלן תיסכל אותו והראו שיש לו גם חיבה לאחותו(שלא הוזכרה אחרי זה) אכזב אותי לראות שהוא בשוט נשאר בריון גנרי עד סוף הספר אוקיי ספוילרים: הדרך שבה קלן מביס את ראמת בעזרת הדם של צ'יטרה דיי בא משום מקום, לא ניראה לי היה שום אזכור לפני זה שדם של חיות רנדומליות יכול לחזק כישופים. לקלן אין כשף דם אז מוזר שהדם בכלל עשה משהו חוץ מלקלקל את האבקה. אני חושב שהיה יותר טוב אם קלן היה מצליח להשתמש בכשף צל בגלל הצד האפל שלו ומביס את ראמת ככה. גם לפני זה היה קטע שקלן מתקיף את ראמת בזעם ולחץ מטורף מה שנוגד את זה שקסם דורש הרבה רוגע וריכוז, קלן אפילו אמר "אין בו כל פחד, רק בי יש פחד" היה יכול ליהיות מגניב קטע שקלן בטעות מפציץ את עצמו, גם היה מתקשר לזה שמגים חוטפים את הכשף שלהם על עצמם ברגעי פחד. סך הכל אהבתי את הספר. אני חושב שהוא יכול להיות גם ממש טוב בתור סדרה אם יעשו אחת