כמוך מזדהה עם הקושי לראות ברוצ'סטר & אייר מימוש של אהבה פמניסטית. אייר בעיני היא יותר מהכל נערה פצועה בנפשה, הילדות הכואבת שהיא עברה בתחילה אצל הדודה ואח"כ במוסד המזעזע לנערות הצמיאה אותה - כנראה בצדק - לאהבה גדולה. משם - לתחושתי, היא הופכת אישה כנועה, שזוכה למימוש אהבתה רק כשמושא האהבה עיוור, מוגבל, חסר רכוש. אשת חיל? גדר של תיל

